אני קורא אל נבכי נשמתי
מנסה למצוא כיוון במחשבתי
ואין קול עונה המגיב לקריאותיי
רק קול מתענה המעיד על כאביי

אין בידי לתאר כאב של עוני או רעב
וגם אזלה ידי מלתאר אבדן של נאהב
כאב של בלבול כעס וחוסר משמעות
רק תיאור נרחב ומסועף של אובדן שפיות

מול מנהרה חשוכה אני ניצב לבד
מדי פעם אני רואה נקודות אור
חלקן קטנות, חלקן קטנות יותר
ואין בידן להאיר את החושך השורר

זרמים של תעתוע וזעם מושכים אותי
גוררים אותי עמוק פנימה לתוך הבור
דוחפים עמוק יותר להעצמת כאבי
עד שאיני זוכר בכלל איך נראה האור

אני קורא אל כאביי שיתנו לי מענה
מה הדבר אשר מעצים את שקורה
האם יש בידי את הפתרון לכאב הנצחי
האם בי הוא האשם או אולי באנוכי.