|
אני קורא אל נבכי נשמתי
מנסה למצוא כיוון במחשבתי
ואין קול עונה המגיב לקריאותיי
רק קול מתענה המעיד על כאביי
אין בידי לתאר כאב של עוני או רעב
וגם אזלה ידי מלתאר אבדן של נאהב
כאב של בלבול כעס וחוסר משמעות
רק תיאור נרחב ומסועף של אובדן שפיות
מול מנהרה חשוכה אני ניצב לבד
מדי פעם אני רואה נקודות אור
חלקן קטנות, חלקן קטנות יותר
ואין בידן להאיר את החושך השורר
זרמים של תעתוע וזעם מושכים אותי
גוררים אותי עמוק פנימה לתוך הבור
דוחפים עמוק יותר להעצמת כאבי
עד שאיני זוכר בכלל איך נראה האור
אני קורא אל כאביי שיתנו לי מענה
מה הדבר אשר מעצים את שקורה
האם יש בידי את הפתרון לכאב הנצחי
האם בי הוא האשם או אולי באנוכי. |
|
|
I saw this on a
movie, about a
bus that had to
SPEED around
the city,
keeping at
SPEED over
fifty, and if
its SPEED
dropped- it
would explode!
I think it was
called
"The Bus That
Couldn't Slow
Down".
Homer Simpson |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.