דן תאומי / אהבת גפנים |
זמורותיה שלוחות ארוך, ארוך,
מגששות, מלחששות אהבה.
בנטוף פריה עסיס חמים,
בוקעות שאגות תאווה.
מרחוק אור בוהק מהדס חרישי,
מתלהט-מתמגנט בשקיקה,
מאיים להדוף את מגע הבשרים,
אך דועכת קרנו בצינה.
והלילה, אהוב, תתרחש הונאה,
ינשופים לא יועילו לך,
עת תחמוק גפנך בהיסח דעתה
ותשוב לפאר את כרמה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|