[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני לא אתחיל אפילו לתאר פראי-אדם שלא הרוויחו את אזכרתם על
גבי דף זה ביושר. ואני לא אתחיל שוב לבכות על הרוגי הפיגוע
אמש, כי את זה כבר עשיתי. ואני לא אתחיל שוב לקלל את המפגרים
האלה, כי מעולם לא הפסקתי. אני רק רוצה להביא לכם הרגשה, ולו
מן הקומץ המצומצם, של איך נערה בת 17, מרגישה את קירות העולם
נופלים עליה.

סליחה מראש על הגות פסימית.

הבוקר. הרוח שוב נושבת, השמש שוב זורחת, הציפורים לא מצייצות.
כל אלה כאילו הפריחו נשכחות. נשכחות שרק אתמול נשמו וצחקו.
והשמש, אותה שמש שמאירה עכשיו את שיערי וגורמת לו להיראות קצת
זהוב, מקרינה אופטימיות, אולי אמינות. מבטיחה הבטחות שווא לגבי
הווה שקט יותר. אבל, היא, בעצם, מטרתה - להשפיל אותי, ולא רק
אותי - את כל ארץ ישראל, יהודים וערבים. פעם חשבתי שאולי אנחנו
לא בסדר, שאולי אנחנו משחקים באש, שאולי, איפשהו, יכולנו למנוע
משהו.
התמימות... התמימות...

אני יושבת פה ומחכה לישועה, אולי למשיח. אני סוקרת בראשי את כל
היסטוריית עם ישראל לדורותיו, ואולי פספסתי משהו, אבל אני לא
מוצאת אותנו נושמים אוויר נקי. מכל עבר נמצאים חיות האדם האלו
- מי מהם גרמנים ומי מהם ערבים, בני בלי בושת. אני זוכרת שהיה
אמור להיות לנו מפגש, במסגרת בית ספרית, איתם, עם האלה. לא
שהתנגדתי, באמת שלא. מה כבר שאהידים לעתיד, חסרי השכלה ובעלי
תרבות ומוסר של מאוורר, יכולים לעשות לי. יותר דאגתי מעצמי.
יותר דאגתי מהתגובה שלי. מהתגובה של נערה ממוצעת, שספק אם
יכולה לשלוט בעצמה בעמדה מול אויביה הגדולים ביותר.

אפילו שירו של אריק איינשטיין כבר לא מדבר אליי. האהבה... מי
שמע על דבר כזה בכלל?

אני לא פוחדת. אז מה אם מחר אני איהרג באיזה פיגוע מטומטם? אני
גם בטוחה שלא יזכרו אותו בכלל. בדיוק כמו שאני לא זוכרת את
הרוגי החודש הקודם. זה לא אומר שלא איכפת לי, זה אומר
שהתייאשתי. אני לא מספיקה לצאת מאבל אחד ונכנסת לאבל שני. אבל
חריף יותר וכבד. האמת היא שדי משמח אותי לראות אנשים שטוב להם,
כי גם לי טוב, ואני יודעת שאני לא לבד.

"בין האפל לנסתר, בעולמינו המר, אומרים שיש עוד תקווה. קוראים
לזה אהבה, ומחכים לבואה".

ויהי אני הראשונה שאקבל את פניה.

השלום והביטחון, יהי זכרם ברוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"למי אתה קורא
קרחון"?






רגע לפני טביעת
הטיטאניק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/04 14:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרי בלדי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה