בזמן האחרון,
כל מה שאני משרבטת
יוצא איש.
בעצם, אישה.
רק היום,
הצלחתי פתאום
לצייר איש.
סבא.
לא שלי,
לא ממש דומה.
אבל עדיין סב.
של מישהו אחר.

xxx

כשאין לי למי לפנות
ואפילו החתולים שלי שותקים,
אני שוב קוראת בשמך,
אהוב ישן.
ורק צליל קריאתי
משיב לי באיזושהי תעלומה
דמעה אבודה
עלייך.
וכך, אני אוהבת להחליף
את הכאב החדש
בכאב הישן שלנו-
ואז אני שוב מרגישה בבית
ויכולה להחליט
איזה פחד הכי קל לי לפחד.

xxx

שמתי לב
שאנשים שמציירים
אוהבים נורא חזק
ואנשים שכותבים
בד"כ לא מצליחים לדבר-
כאילו אחת גוברת על השניה.

ואני?!
-אני גם וגם,
ולכן,
אני אוהבת בשקט
אך העוצמה כה חזקה בי,
שכשאני פוגשת  בך
מתעורר בי זמזום חזק כזה,
להזהירך,
אולי להזמינך
לבית שאהבתי.
ואת כל כך יפה.