ילד קטן בקופסת נעליים,
ילד קטן מבקש את אימו.
לילד הקטן כבר חשכו העיניים,
הילד הקטן מצא את מותו.

כפרח מקסים שצמח שם בגן,
בגן יפייפה ומואר ומוכר
אך ברגע שמסתכלים על הגן פעמיים,
הגן נהפך לאפל ומנוכר.

גן שהוקף בגדר תיל וחומה
שבתוכו היום אני עומדת, שואלת  ועונה.
נופלת
בוכה
ומבינה
שנקטף כאן זה של שישה מיליון פרחים
מיליון וחצי ניצנים שלא יאירו עוד פנים...

פרח שנשא על עליו טלאי צהוב
פרח שאותו לא ידעו לאהוב
פרח שעד היום קשה לחשוב,
שבעולם הזה כבר לא יהיה לו טוב...

ואת כל זאת ראו העיניים
פרח שנקטף שמפני שביקש קצת מים.
מים שיוכל לגדול ולצמוח
מים שיתנו לו את הכוח לפרוח
אותם מים שמידי שנה בשנה
נופלים בדממה על אותה אדמה

לזכר אותם מיליוני הפרחים
שאת המים האלו כבר אינם צריכים

לאותו הפרח ולגנן - לא אשכח!