פאק יש לי כל כך הרבה דברים, להגיד לך, לשמור לעצמי.
אני מקווה שאתה קורא את האימייל לבד, אבל גם אם לא, בחירה
שלך.
זה כל כך מסריח, הכל, אתה לא חייב לקרוא, אבל אני רוצה לכתוב,
לשפוך הכל.
אני מרגשה כל כך חרא עם עצמי, שלוש שנים, וכלום. סתם לדפוק
לעצמי את הכל. למה בכלל הייתי צריכה להתחיל?
טוב, אף אחד לא יענה לי על זה, לא אני, ובטח שלא אתה...
מה שהיה... היה...
לא נכנסתי איתך למיטה סתם, בפעם הראשונה שראיתי אותך, זה היה
מין קטע של "פאק אני רוצה אותו", לא כשראיתי אותך בטאוור. הרבה
לפני, וזה לא היה זה שרציתי זיון, רציתי קצת יותר, רציתי אותך
בתור ידיד, ובדרך כלל שניהם לא הולכים אצלי טוב ביחד. מסתבר
שגם איתך. לא יודעת למה דווקא אתה, וכששאלת אותי אם אני רוצה
להזדיין איתך זה נתן הרגשה שזה כל מה שיצא לי ממך. זיון. כלום
בעצם. חבל שזה באמת ככה. אבל זה היה בסדר מצידי. למדתי עם הזמן
להרוג את הרגש שיש בסקס. בכל דבר בעצם. מה שהרס את הבועה זה
שדיברת איתי אחרי. אף פעם לא דיברתי עם אף אחד אחרי זיון. זה
כאב. לי. נגעת בנקודות הכי כואבות שלי, ככה, כמו כלום, בלי
לשים לב בכלל, גרמת לי לחשוב, על דברים שבכלל לא עינינו אותי,
או שבעצם פשוט תמיד הייתי מתחמקת מהם, בורחת מעצמי, ומגיעה כמו
תמיד. לשומקום.
דברים, שביני, לבין עצמי, היחס שלי לעצמי ולאנשי, והיחס שלהם
אלי ועל עצמם, והFight Club, כל כך צדקת בקשר אליו, כל כך צדקת
בקשר אליו, גם לזה שאני אראה אותו פעמיים רצוף. ראיתי אותו
באותו יום שלוש פעמים. רציתי להתקשר אליך, אבל אז, בפעם
הראשונה חשבתי על זה שלא מתקשרים לאנשים ב3 בלילה, ושאתה לא
חייב לי כלום. אז נשארתי עם עצמי. זה בסדר. להכניס לעצמי את זה
טוב טוב לראש אף אחד לא חייב לי כלום. ושאף אחד לא אשם במה
שקורה או לא קורה. אף אחד. וזה כל כך כאב, במיוחד כשמישהו נתן
לי להבין שאני דפקתי הכל (כמו תמיד)... ומשום מה היה לי אכפת
ממך, לא היה לי אכפת מאף אחד ומשום דבר שנים. הייתי לבד, והיה
לי טוב ככה, זה לא שעכשיו רע לי שאני לבד, אלא בגלל שאני לא
איתך, אבל זה צריך להיות הדדי בסופו של דבר, ושוב, אף אחד לא
חייב לי שום דבר.וציירתי לך את הציור, כי הבטחתי, אל תשכח שגם
אתה הבטחת לצייר לי אחד. מה שתעשה עם ההבטחה זאת כבר בחירה
שלך. צרבתי לך גם את הMate.Kill.Feed.Rereat של SlipKnoT, כי
גם את זה הבטחתי, והבטחתי לעצמי שאני מקיימת הבטחות, אז אני
אביא אותו כבר, אם יבוא לך להביא לי את הראשון של MuDvaYNe אתה
כבר תמצא דרך...
ופתרתי את כל השיט שלי עם עצמי, עכשיו הגיע הזמן לפתור את זה
עם כל שאר העולם, אבל לפחות את החלק הראשון אפשר למחוק
מהרשימה.
ו... אהההה!
אני ממש לא יודעת מה אני רוצה, ולמה אני בכלל כותבת לך את זה,
הבהרת לי טוב מאוד שלא אכפת לך, גם לי לא אכפת כבר, היה לי חבל
על הציור, וכבר התחלתי לכתוב, חשבתי שזה יעשה לי קצת טוב, וזה
עשה את שלו. כתבתי לך שאתה לא חייב לקרוא.
ועוד משהו, שרציתי להגיד לך מזמן, עוד לפני הכל, שלחתי לך
לפלאפון, ואז גיליתי שאתה לא מקבל הודעות...
כשהבדידות כואבת, יש לביית אותה, להשחיל אותה על חוט כמו חרוז
קטנטן, להתבונן באור, מקרוב, לאהוב מבלי שתאהב, ואם זה לא
עוזר... תמיד אפשר...
מישהי, מבטיחה
להבטיח שהיא תבטיח