יום אחד כשהוא חזר הביתה ופתח את הדלת נכנס אתו לא רק הרוח
הרגילה והאבק של המסדרון והריח הרע שיוצא מהדירה של השכנים
שלו, אלא גם מגף . מגף חום כזה וישן מאוד. הוא בא אחריו מהכביש
ליד הבית ששם הוא היה מונח. בהתחלה הוא חשב שהמגף פשוט ילך
אחריו לכל מקום, אבל כשהמגף נכנס לדירה ובלי לחשוב פעמיים ניגש
אל החדר שלו והתיישב מתחת למיטה, הוא הבין שהמגף לא הולך
אחריו, הוא פשוט חזר הביתה. בהתחלה קצת הפריע לו המגף הזר הזה
מתחת למיטה. בכל זאת, לא כל יום מגיע מישהו שאתה ממש לא מכיר,
אפילו לא קצת, ועובר לגור אצלך בבית ואפילו באותו חדר. אבל עם
הזמן וגם בהתחשב בעובדה שהמגף לא אכל הרבה, בעצם לא אכל בכלל
ותמיד השאיר מים חמים למקלחת ואף פעם לא השאיר כלים בכיור, הוא
התחיל להתרגל אליו. קודם הוא התחיל לבדוק שהמגף שם כל פעם שהוא
חזר מהאוניברסיטה. אחר כך הוא התחיל לבוא לחדר עוד פעם-פעמיים
ביום ולבדוק מה נשמע עם המגף. יום אחד הוא נשכב על המיטה עם
הפנים למטה והסתכל על המגף איזה שעה וחצי. הוא לא היה בטוח מה
כל כך מושך אותו במגף, אבל הוא חשב שזה כנראה כמה שהוא היה
משופשף ומוכתם. כשהוא הסתכל בו, אז כל כתם וכל שפשוף היו
מספרים לו מאיפה הם באו. ואיזה סיפורים שהיו להם. הוא אפילו
חשב פעם לכתוב ספר מכל הסיפורים שלהם, אבל כשהוא ישב ליד
השולחן לכתב הוא לא הצליח לזכור את הסיפורים ולכתב עם הראש
למטה הפוך מתחת למיטה זה לא כל כך נוח. וחוץ מזה הוא לא היה
בטוח שהוא רוצה שעוד מישהו ישמע את הסיפורים האלו. הוא העדיף
שהם יהיו יותר... פרטיים. יותר רק שלו, כי ככה הוא היה יכול
לדמיין שכל הדברים האלו קרו לו, ולא לאיזה בעל מגף שהוא לא
מכיר, ואם הוא יתחיל לגלות את הסיפורים לכולם עלול פתאום לקום
איזה מישהו אחד, מישהו ממש לא מעניין ולהגיד שהמגף הזה שלו,
ומה אז? הוא עוד עלול לרצות אותו חזרה. אז הוא לא סיפר לאף אחד
ובמקום זה הוא התחיל לבלות יותר ויותר זמן הפוך על המיטה עם
הראש למטה ולהשתתף עם הכתמים והשפשופים בעוד טיול ועוד טרק.
יום אחד כשהם היו בטרק נורא יפה ביערות הגשם על גבול ברזיל
ובוליביה, התחיל פתאום לרדת גשם אימים, ועד שנגמר הגשם הם הלכו
לאיבוד. ואז השעון המעורר שלו צלצל להזכיר לו שיש לו שעור
סטטיסטיקה אבל הוא לא יכול היה לעזוב את המגף באמצע היער של
דרום אמריקה ועוד באיבוד, אז הוא נשאר אתו וביחד הם חיפשו את
הנהר שיראה להם איפה הם נמצאים, ובערך בשיעור תרמודינמיקה הם
התייאשו, והוא כבר חשב שהם לא יגיעו חזרה לעולם אלא יישארו
ביערות הגשם ואולי יפגשו איזו מקומית יפהפייה ויהפכו להיות
מקומיים עם בקתת עץ וחכה, אבל אז המגף בא עם רעיון , והם עלו
על העץ הכי גבוה בסביבה, 40 מטר עץ, ומשם למעלה הם הצליחו
לראות את הנהר שלהם. כשהוא חזר, הוא היה כל כך גאה בהם שהוא
הלך לחגוג בפאב של הסטודנטים שליד הבית שלו. הוא ישב על בירה
ואחרי זה על עוד אחת ואז הגיעו כמה חבר'ה מהפקולטה שלו
והתיישבו לידו בשולחן ונתנו לו צ'פחות ושאלו איפה הוא היה. הוא
לא סיפר להם, הוא רק אמר שהוא היה עייף ולא התעורר. הם המשיכו
לדבר על כל מיני דברים, על לימודים ועבודה וחברים וטיולים וחוץ
לארץ, ופתאום הוא גם סיפר. סיפורים מחוץ לארץ. והחבר'ה התלהבו
וגם היא, ההיא שיושבת מולו כבר שנתיים במעבדה. ובאמת בסוף הערב
כשהם יוצאים מהפאב היא אומרת לו לא ידעתי שאתה כל כך מעניין,
והם יוצאים למחרת לסרט ובסוף שבוע לים ואחר כך הם כבר באמת
חברים והוא ומספר לה עוד ועוד סיפורים והיא מבקשת עוד כל הזמן.
הם כבר ישנים אחד אצל השני כל לילה והוא כבר מתחיל לחשוב על מה
יהיה וכל כך מאושר וחושב איך מגף ישן משנה לבנאדם את החיים.
ויום אחד הוא מגיע הביתה והדלת של הבית פתוחה. היא שם והוא
בדיוק תופס אותה עושה כלים. הוא מחבק אותה מאחורה ושואל  - מה
את עושה כאן? והיא אומרת המפתח בארון חשמל זה טריק ישן ובאתי
לנקות לך קצת את הבית שיהיה נעים, ובאמת הבית נראה נורא נעים
והוא מרגיש כל כך שמח שהוא הולך לחדר להגיד תודה למגף ובהתחלה
הוא חושב שהמגף פשוט נכנס קצת יותר מתחת למיטה ואחר כך הוא
בודק מתחת לשאר הרהיטים בחדר ואז הוא מתחיל להעיף את כל מה שיש
בחדר, והיא נכנסת ושואלת מה קורה והוא צועק - איפה המגף שלי,
איפה המגף, והיא אומרת הדבר הישן והמגעיל הזה? הוא כבר התחיל
להרקיב וזרקתי אותו והוא מתפרץ החוצה לכיוון פח הזבל ומספיק
לראות בדיוק את המשאית זבל עם השני פועלים שעומדים לה על
המאחורה מתרחקת משם.
זה לא שהוא נפרד ממנה בגלל זה, זה טיפשי להיפרד מהחברה שלך
שאתה אוהב בגלל מגף, אבל הדברים השתנו, היא רצתה לשמוע עוד
ועוד, ובהתחלה הוא סיפר את אותם סיפורים וזה היה בסדר, ואז היא
רצתה חדשים והוא התחיל להמציא, וזה לא ממש הלך, כי הסיפורים
שהוא המציא לא היו אמיתיים בשבילו ובוקר אחד הוא התעורר ומצא
פתק על המקרר שאמר לו, במילים הרבה יותר יפות, שהוא כבר לא
מעניין. הוא לקח את הפתק מהמקרר, הלך לחדר, נעל נעלים ויצא
לרחוב. זה לקח כמה שעות, אבל בסוף הגיעה המשאית הנכונה והוא
קפץ והצוות של האמבולנס שאסף אותו מכל מיני מקומות, השאיר את
אחת הנעלים שלו שם. נעל משופשפת כזו, ישנה.