|
בארמון הקריסטל הכבוי
המסדרונות חשוכים יותר
הוא רץ והאופל דולק אחריו
היא יודעת שלא יוותר
איש לא גילה שהוא כלי משחק
לנסיכת אגדה אחרת
איש לא סיפר לו שזהו סיוט
ממנו היא לא מתעוררת
ילדה יקרה, הקשיבי
מי זה מביט בך מבין הצללים
ילד מתוק, רוץ מהר
מי זה משחיז לך תערים
את הכתר הותיר בתאו
לרגליי שובל גלימתה
הגיע הזמן לסיים את הכול
כל מה שאירע - היה היה
מי זה טורף בשר דעתי
מיילל וצוחק בקצה
מי זה שחי באושר ועושר
עד עצמות
היום הזה |
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.