תמר יושבת על הרצפה, נשענת על הקיר ליד הארון בעיניים עצומות,
נקודות צבעוניות מתקיפות אותה כשהיא פותחת עיניים בתעוזה
ונועצת מבט בפייה המאושרת שמצויירת לה על הקיר. הראש חוזר
בחבטה לאחור כשזכרונות ליל אמש מאיימים על חלומותיה, "אני
שונאת אותו" היא ממלמלת בלי קול והעינים שוב ננעצות בדמות
המאושרת שמרוחה על קיר מיטתה.
"תמר תאכלי ארוחת ערב" נשמעת קול ודפיקה על דלת חדרה, היא
שולחת יד לכיסא ומתרוממת באטיות.
"מה אתה אוכל?" מפתירה לכיוון אביה במטבח
"כבדים ובורקס, רוצה?"
היא מנידה ראשה לסירוב.
"הבורקסים שהכנת מאד טובים, את בטוחה שאת לא רוצה?"
"לא תודה"
"אז מה תאכלי"
"אני אכין לי טוסט" היא לוקחת חצי פרוסה ותוקעת בעייפות
בטוסטר, עוברת בה המחשבה שהפרוסה קטנה מידי אך היא מדחיקה אותה
ונותנת לאיש הקטן שבמוח עוד מחשבה להדליק איתה מדורה בל"ג
בעומר. מהמקרר היא מוציאה גבינה לבנה ופורסת עגבנייה על צלחת
חרסינה לבנה.
הטוסט לא קפץ ובהיסח דעת נדחקת אצבע על מנת להוציאו.
"מה את עושה?" צעק אביה
"הטוסט נתקע" מלמלה
"אז את דוחפת אצבעות?! מה את מטומטמת?" צעק
היא התיישבה ליד השולחן ושלחה מבט ריק בפרוסות העגבנייה
שהתבסוסו בתוך מיצם האדום לרקע הצלחת הטהורה.
"אני באמת שואל, את לא נורמלית?"
תמר משכה בכתפייה.
"נו, אז?" הוא שאל
"מה?"
"הטוסט! איפה הוא?"
היא שתקה והביטה בטוסטר
"את יכולה להיות טיפה יותר נחמדה?"
היא הנהנה והוא קם, הוא תקע מבט ארוך בטוסטר ואז שלח יד ושלף
מהמגירה מזלג מתכת.
"מה אתה עושה?" זעקה
"מוציא את הטוסט" אמר בשלווה
"מטומטם" התרוממה בכעס לכיוונו
"איך קראת לי?"
"תוריד את המזלג!!"
"זוזי ותני לי להוציא את הטוסט"
"המזלג" צעקה בחוסר עונים וכבר ראתה בעיני רוחה את אביה דוחף
באקט של עקשנות את המזלג לטוסטר וכמו בכל תוכניות הילדים
המצויירות, הוא יתחשמל ויהפוך לשחור. הבעיה היא שאנחנו לא חיים
בסרט מצוייר, אז הוא לא יצליח לחזור והיות צבעוני אחרי מספר
שניות.
"תעזוב את המזלג" צרחה ובעצם לא הבינה למה היא לא מסבירה לו
בשקט, בדרך כלל היא לא לחוצה כל כך.
"השתגעת?!" צעק ותפס את ידה המונפת באוויר.
"תזרוק את המזלג" היא כבר הרגישה מליחות בקצה עינייה.
"תורידי את הסכין, מה את מטורפת?!" צעק כשהיא שמה לב שבידה
המונפת היא אוחזת סכין לבן מגבינה.
"לא חשוב, רק תעזוב את המזלג" אמרה מסרבת לתת לאביה להשחיר.
אמא רצה למטבח מביטה בזוג המוזר, "מה אתם חושבים שאתם עושים?"
שאלה בנחת.
תמר התחילה לבכות בשקט ואביה הניח את המזלג על השיש "הטוסט
נתקע" אמר וחזר להתיישב ליד צלחת הבורקסים. "ועוד אני
מטומטמת!!!" אמרה תמר, "תראי איך היא מדברת אלי!!" אמר לאימה
"נשבע לך, יום אחד אני ארביץ לילדה הזו" מלמל
"אתה תמיד אומר את זה" לחשה תמר
"ויום אחד אקיים" אמר כשתמר התחילה לחייך.
אמא שלה הוציאה את הטוסט עם מזלג פלסטיק וזרקה אותו על הצלחת
"עכשיו תתנהגו יפה".
                     

תמר עמדה באמצע חדרה, בוהה בחוסר החלטיות בפייה המחייכת
כשלבסוף יצאה לכיוון המחסן חוזרת עם פחית צבע שחור. ובחיוך
מנצח היא משחה מברשת שחורה על שפתי הפייה שלה.