גלאגר מנדר / אשחר |
כלואה נשמתי.
בחסות החשיכה אני מגשש
מפלח את הקורי עכביש
מזגוגית שבורה
אך האפילה בעינה נותרת.
במעט אורה הלבנה חושפת את דלותי.
בצילה של עיר שתושביה מתהלכים כאווזים מפוטמים.
אני נועץ מזלג פלסטיק חד פעמי
שהשנים שחקו את שיניו
בתירס הקר והיבש.
מפריש כמעה לעכברוש
שמאורתי מאורתו היא.
סדוק כמו מזלג הפלסטיק
אני נשכב על המזרן נטול הרוך.
אחלום על המאור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|