מביטה על הסביבה,
מביטה על הכביש הסוער הנשקף לי.
מביטה על העץ השואף למעלה,
מביאה על הפרחים השואפים לנוי וליופי.

מתבוננת מנקודת מבט שונה,
מתבוננת על השמיים הכחולים.
מתבוננת על העננים הנעים בקצביות מאופיינת,
מתבוננת על השמש שמלהטת את לחיי ברכות.

מסתכלת על השמיים שנצבעים בשחור בלילות,
מסתכלת על הכוכבים הזוהרים בכזאת ייחודיות.
מסתכלת על הירח שמדי פעם מבריח לי קריצה,
מסתכלת על האפילה שיורדת וגוררת אחריה את החשיכה.

מביטה, מתבוננת, מסתכלת ורק עכשיו מבינה,

שזה מה שאלוהים ברא.