|
כשתלכי אכבה את כל הנרות, אסגור את כל החלונות ואחנק.
אתאבל ואבקש מהשמים להתכהות ולהוריד גשם, כדי שאדע שזה הזמן
לבכות עלייך.
וכשאזכר בך אבקש שוב גשם. רק פעם בשנה גשם.
בשאר השנה לא.
וכשארד על ברכיי לקראת קברך אבכה אני, ולא השמיים.
אבכה עד הסוף. עד סוף הדמעות. עד שאחליט שמספיק.
ואז אחזור הביתה ואספור שניות עד לשנה הבאה.
עד הגשם הבא. |
|
|
יותר משהוא נראה
כמו אופנוען
קשוח, הוא נראה
כמו אופנוען
קשוח שיודע מה
הוא רוצה
מהחיים, אך נאלץ
מדי פעם לעצור
בצד ולהשתין,
תוך שהוא לא
מסיט את מבטו מן
מהמטרה העומדת
לנגד עיניו, אף
על פי שהדרך
ארוכה וקשה ורבת
מכשולים היא,
זאת משום שפועלו
של בועז רימר רץ
לפני האופנוע
ומשייף את הדרך
בעזרת נייר
זכוכית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.