|
יש שני רגעים שבהם
אני יודע בדיוק היכן את
אחד מהם הוא כשאת איתי
ואנחנו מחובקים כאיש אחד
ואני חופשי לעצום עיניים
ולדמיין
שתהיי פה גם כשאפקח אותן
האחר הוא כשאיני יכול
למצוא אותך בשום מקום
או אז אני יודע כי קפצת
אל תוך מצולות הייאוש שלך
שם תשבי ותבכי
כשאני אכתוב, את תציירי
אני על הדף ואת על עצמך
האם כתיבה בדם יותר חזקה?
או שתלוי אם היד האוחזת היא יד
או שמע לבו של אדם
כל אחד צריך את הבור שלו
ואני קבור בשנאה
שונא אני את הבור שלך
אליו לעולם לא אוכל להגיע
להצילך
ואת הסכין שהייתה לך לעט
אותה לא אוכל לקחת ממך |
|
|
גראס?
אחחח...
נוסטלגיה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.