המילים נשארו תלויות על הקיר
ככלי נשק של אבירים
באולמות של טירות עתיקות,
בהם תיירים עייפים מכתתים רגליהם.
המילים מעוררות השתאות
בצבען העז המשתנה עם האור
בארגמן לוהט של שמש בוקר
ולקראת ערב בצבעי השקיעה.
המילים היו חדות כתער הסופר,
היו אלה רגשותיו הכתובים בדם
לאותה עלמה אדמונית נערצת
שהשיבה פניו ריקם
והוא נשאר נאמן לה כל ימי חייו.
למרות שעברו מאז מאות שנים,
זעקת מפח נפשו נשמעת מהקירות
יללת כאב אצורה שאוזן רגישה
של מבקרים שומעת,
ומעבירה בהם חלחלת הזדהות.