והיא אמרה לי: קח במתנה
את שרביטי, את יחידי אשר יראתי
ומלוך עלי! הריני נתינה
ואציית לאלופי שלא ידעתי.
אני ידעתי: תחת שרביטה
היא תתמרד; היא לא כבשה בעדר.
אולי שרביט אחר, במיטתה
ישכין שלום ובטחון, שלוה וסדר.
ושרביטי שלי? שרביט גולה
של מלך מגורש, מובטל רב-מעש?
בתוך כמה דקות היא תגלה
שהוא שבע ממרידות וגם מכעס!
כי לה ראוי אלוף של נעורים
אשר ישבור את לבבה, לב משכוכית.
לא גנרל זקן, עטור תפרים
פרי השתלה דחויה של לב זכוכית.
פזמון:
אך אלוהים עדה וגם עדי:
נמרוד בכל ראוי ונערץ!
ומי יעז למלוך על מתמרדים?
אותו מורד שגורלו נחרץ. |
