בלחשוש ובתיאום מושלם דקלמנו בפעם האחרונה עם המרצה לקולנוע את
ה: 'Carpe Diem', איתו הוא תמיד שולח אותנו לדרכינו. הרבע
הראשון של שנת הלימודים באוניברסיטת N.Y.U הסתיים. הרבע הבא
יתחיל אחרי חופשת החורף, בשנה הבאה.

בפעם הראשונה, כשהמרצה השתמש בברכה, הגר שאלה מה זה ה crap
הזה. צחקתי. עם הגר אני תמיד צוחקת.
"זה לא זיבול מוח. זה בלטינית, seize the day."

הגר שמעה על הכיתה ממישהו והגיעה לשיעור הראשון רק כדי לבדוק
אם היא רוצה להשתתף בקורס הזה. היא סרקה את האולם המלא
בסטודנטים, צדה אותי ובהקלה על פניה התקדמה לכיוון שלי. אז עוד
לא ידעתי שקוראים לה הגר. היא פשוט ביררה אם הכיסא לידי פנוי
והתישבה. המרצה איחר. אני ציירתי כל מיני צורות במחברת שלי
והיא התחילה לדבר בסלולארי שלה. אחרי כמה דקות באנגלית היא
עברה לעברית: "מה סליחה, תתפשט!"
"לפני שזה יתפתח," הצלחתי להשחיל, "קחי בחשבון שאני מבינה
עברית." היא ניתקה את השיחה ומאז אנחנו מדברות. בהתחלת השיעור,
בהפסקה ובסופו. בקלילות.

מה הסיכוי ששתי נשים כמונו תפגשנה בקורס הזה של כל הילדים
המפנטזים להיות ספילברג הבא?! כמו הסיכוי לזכות בלוטו. אני
זכיתי בהגר וכדי ליהנות מההגרלה שלי עוד קצת הזמנתי אותה
למסיבת הסילבסטר בבית שלנו. מתחילת השליחות שלנו כאן, המסיבה
תמיד אצלנו. יש לנו בית גדול, אין לנו ילדים, אלה שמגיעים
מרחוק נשארים לישון. זה הסידור.

למסיבה הראשונה לפני שלוש שנים, אלישע הגיע עם מישהי שהבינה
שכולם ישנו עם כולם. אלישע, הליצן של החברה סיפר על זה בחצי
חיוך, עם עיניים נוצצות ותקווה בלב. מאז העיניים נדלקות לו
בהקשרים אחרים. הוא עמוק בלימודי יהדות. סיפרתי את כל זה להגר.
בהתחלה היא לא התלהבה: "כולכם נשלחתם מאותה חברה, אתם כמו
משפחה. רק אני לא אכיר אף אחד." בסופו של דבר היא נשברה וסגרה
עם הפתעה: "בעלי חזר בתשובה. הלכתי אחריו עד שנשברתי. אתמול
קיבלתי גט. מגיע לי לחגוג. אני כבר אגיע עם מישהו."

באו החבר'ה הרגילים. בעצם כל הסניף האיזורי. זה הסילבסטר
האחרון שלנו כאן והיינו עסוקים בלהספיק הכל לפני שנחזור.
התחלנו בחיסול הפונץ' החם. שותים אותו כמו מיץ וטוב שכך. ראשון
הרים כוסית אלישע: "לחיי באג אלפיים שהביא אותנו לכאן!" ואחריו
בשרשרת כולם מיהרו להוסיף איחולים וברכות על מה שהיה ועבור מה
שיבוא. בפינה ריצדו על מסך הטלוויזיה מקומיים בלבוש מינימלי
באיזה אי במזרח. הם תקעו בצדפי ענק ורקדו לשמש. לנו עוד היה
זמן.

הכנסתי לתנור פשטידות לחימום ופניתי להוציא עוד משקאות
מהמזווה. אסף מצא אותי שם מפשפשת בין הבקבוקים: "החברה שלך הגר
הגיעה, בואי תגידי שלום."
ביצעתי את ההיכרות הנדרשת. היא הגיעה עם אחד שקוראים לו אייב.
אסף דאג למלא להם את הכוסות ולקח אותם לסיבוב בין האנשים.

כשהגשתי סיבוב נוסף מהדברים הטובים שהחבר'ה הביאו, ראיתי
שאלישע מדבר עם הגר ואייב. כשהצטרפתי אליהם אלישע הרשה לעצמו
לזרוק להגר בעברית: "בגללך כל הערב נצטרך לשבור שיניים
באנגלית." הזדרזתי להחליף כמה דברים עם אייב. ברקע שמעתי את
דבריה של הגר: "קיבלתי גט לפני כמה ימים. עכשיו I am into the
exotic ואני מתכוונת לחגוג."
"אה, אז הוא הרייבאונד?"
"לא, הוא זה שיעשה לי טוב הלילה ויעזור לי לשכוח את הדבר היחיד
עליו אני מצטערת."
"והוא?"
"שלא היה לנו ילד. הייתי עושה הכל כדי לתקן את הטעות הזאת."
"אז את עדיין אוהבת אותו."
"פעם, הכל נגמר."
צלצול שהגיע מהתנור עזר לי להחליט שזה זמן טוב להפריד את
החבילה. משכתי את הגר אחרי בתקווה שאלישע ואייב יסתדרו לבד.

במטבח הגר מיד פתחה בהתנצלויות: "פגשתי את אייב באוניברסיטה
והזמנתי אותו לבוא איתי. אני מקווה שלא אכפת לך."
"למה שיהיה לי אכפת? העיקר שתיהני."
"אני לא כל כך מכירה אותו. אני מקווה שזאת לא תהיה נפילה.
הייתי צריכה בן זוג למסיבה שלך והוא נראה אחד שאפשר לעשות איתו
חיים."
"אז פגשת את הכושי הראשון שראית והצעת לו הצעות מגונות?"
"בערך. נמאס לי ממשיחים ורציתי לחגוג."
פרסנו את הפשטידות ואירגנו את ערימת הצלחות. אסף נכנס למטבח
ושם כמה פחיות בירה ריקות בפח.
"הגר, אייב הוא משהו." הוא הפנה את המבט שלו אלי, "אלישע הסביר
לאייב על הלובביץ', ואייב ענה לו שהוא יודע הכל על הלובביץ'
ושכל החגיגה הזאת סביב הרב המת, מנוגדת ליהדות."
"יפה מאוד!" שיבחתי, "אבל מה לאייב וללובביץ'? בעצם, מילא זה,
מצא למי להגיד מה הוא חושב על הלובביץ'!"
הסברתי להגר שאלישע החליט להשאר לשנת ניסיון בניו יורק ולהצטרף
לחצר של הרבי, למרות שהחברה מחזירה את כולנו לארץ בקיץ.
"מה קורה, הצלתם את עולם המחשבים מהבאג ועכשיו אלישע מתכנן את
הצלת העולם כולו?"
"אלישע נתפס חזק. אבל אנחנו כבר לא מתווכחים איתו. אנחנו
יודעים מה מצפה לנו. גם הפעם שתקנו. אבל אייב, נפל במלכודת.
תהיי חברה טובה ותלכי להציל אותו," הוא הציע להגר, אחז בידי
ומשך אותי מהמטבח אל בין הרוקדים.

ההמולה הייתה בעיצומה ושמחתי לראות את אייב שקוע בשיחה עם
אלישע. הגר נראתה קצת מוכה.
"את לא תאמיני, מיכל. מסתבר שאייב הוא סטודנט לתיאולוגיה. הוא
עוקב בעניין אחרי מה שקורה בישראל."
"מצוין!"
"איזה מצוין, לדעתו המשיח יבוא אחרי שכוחות האור יכריעו את
כוחות החושך וזה כמובן יקרה בישראל."
"עוד משוגע אחד."
"למה זה מגיע לי?!"
"בואי, אני אכיר לך כמה אנשים נחמדים."
"לא תודה. אני מחפשת משהו קליל. הבחור הכי קליל כאן, לפי
הסיפורים שלך היה אלישע ותראי מה קרה לו. אני מחפשת אחד שיקח
את החיים בקלות ויעלה אותי בלהבה."
"נראה לי שאת צריכה איזה כבאי."
"אז כל מה שנשאר לי זה להיפטר מאייב, לעמוד על גג מגדל גבוה
ולהזעיק עזרה?"
"כן, אל תשכחי שרקע של איזה אסון יכול רק לעזור."
הגר המצחיקה הזאת לא ענתה. היא התמקדה בריקון קערת הפונץ'.


המסיבה הייתה הצלחה גדולה, כמו כל שנה. בחצות כולם הסתדרו
זוגות זוגות. ספרנו ברעש גדול לאחור ושלחנו את  המילניום החדש
לדרכו. בהמשך הגר הגיעה כדי להפרד. היא הייתה לבד. היא נפרדה
מאייב כבר לפני שעה. "הייתי ילדה רעה," היא הוסיפה בחיוך.
"לא נראה שאת מתחרטת."
"לא. נהפוך הוא!"
"מה קרה?"
"פיתיתי את אייב אצלכם בגינה."
"קר בחוץ!"
"העמודים מפיצי החום עובדים יופי. הקולות והמוזיקה הגיעו לחצר.
רקדנו. היה אצלו חם. התנועענו. קצת."
"נשמע טוב."
"שאלתי אותו אם הוא יודע מי הייתה הגר."
"מצאת לך סטודנט לתאולוגיה. וודאי שהוא ידע."
"קיוויתי. בניתי על זה."
"על מה?"
"שאייב ידע. תתארי לעצמך שהוא שאל אם הורי ידעו לפני שנתנו לי
שם כזה."
"אווץ'!"
"אמרתי לו שאולי היה להם איזה חזון."
"סליחה?!"
"אייב," אמרתי לו "זה ערב מיוחד, בחצות מילניום חדש. אתה ואני
ניצור את הילד המושלם."
"את השתגעת?"
"לא. אבל בניתי על זה, שהוא כן."
"מה כבר עשית?!"
"כלום. רק הרחבתי קצת את הרעיון שבו, באייב טמון זרע מוסלמי כי
אבות אבותיו השחורים היו כמובן מוסלמים או משהו דומה לזה.
הזכרתי לו שהוא עצמו נוצרי, ושאני יהודיה. בנוסף התיחסתי לכך
שאנחנו מגשרים בין שחור ללבן, וילד שיווצר מצירוף כזה נכון
לגדולה."
"הבחור הזה הוא לא מבריק במיוחד."
"תתפלאי, הוא דווקא חכם מאוד. לא הייתי מסכנת את הילד שלי
בגנים בעייתיים."
"OK מה הלאה?"
"הלאה? הכל גמור אני מקווה. הוא רצה לחשוב על כל העניין. אני
כמובן אמרתי לו שלא. או הלילה כאן, מתחת לכוכבים. או שנפסיד את
הרגע המיוחד."
"ו. . ."
"מה אני אגיד לך, אני מקווה שאני בהריון. אין לי יותר מה לחפש
בניו יורק. אני חוזרת לארץ. עם התכנית של אהוד ברק הילד הזה
אולי לא ילך לצבא."
"על מה את מדברת?"
"אהוד ברק, ראש הממשלה של ישראל, את זוכרת? הפוליטיקאי הראשון
שהוא גם בן אדם וגם חכם. יש תכנית והכל יגמר צ'יק צ'אק."  
"מה קפצת פתאום עם אהוד ברק?"
"אני חוזרת לארץ וזה מעודד לחשוב על כך שהכל יהיה בסדר."
"מה עם אייב?"
"מי זה אייב? סתם, סתם. אל תתחילי לצעוק עלי. אני רוצה ילד
וזהו. אייב לא מעניין אותי."
"זה יותר מדי מסובך בשבילי."
"מיכל, הכל יהיה בסדר. Carpe Diem!" היא הוסיפה בחיוך ועזבה."


סיפורי מילניום. הסדנה הארבעים ואחת.