להורים שלי יש מנוי להצגות ביידיש.
אמא שלי מבינה, אבל לא יכולה לומר מילה בשפה שביישה אותה
בילדותה.
אבי אינו מבין דבר. ביידיש.
הוא הולך כדי להתענג על ההנאה של אימי המנסה לאחוז במשהו הקשור
באמא שלה.
פעם, זה שברבות הימים יהיה אבא שלי, ישב לצד זו שהיו לה ידי
פסנתרנית. מהופנט מצליל ההברות המתגלגות מפיה הוא נענע בראשו,
וקיבל עליו את הדין, שהוא מנומס אבל איטי.
כך פסקה המטרוניתא הכבודה, שמספרים עליה, שגברים מפאריז של
המזרח התיכון הגיעו לעמק כדי לחזות ביופייה.
אימי לא הקשיבה.
לנשים במשפחה שלנו יש חולשה לגברים אינטלגנטים בעלי עיניים
לוהטות ואצבעות ארוכות.
משפחתה של אימי זרקה אותה כי לא יעלה על הדעת, שדם המשפחה ימהל
בדמו הלא מלכותי של מי שאינו משם. משפחתו של אבי זרקה אותו כי
לא יעלה על הדעת, שדמם של ספרדים טהורים ימהל בחיוורונם הגלותי
של אלה שבאו לא מכבר, עליה שלישית, משם.

המטרוניתא כבר מזמן איננה. משפחתה האצילית, העשירה והיהודית,
שנשארה שם, נמחתה תחת רגלי המהפכנים. יש עוד כמה שזוכרים
בשעשוע את גינוניה. של זו שסללה את כבישי העמק, שלטה ברוסית,
צרפתית, יידיש, ערבית אך מעולם לא דיברה עברית.