ידעתי ששניר קבע עם נורית. על החלק הזה היא דיווחה.
"היית מאמינה? שניר הגדול, נשמע זהיר. כמעט פרצתי בצחוק מהקול
המהסס שלו. להגיד לך את האמת, אני כבר אפילו קצת מרחמת עליו.
מה עבר עליו?"
"נורית, באמת, לא עבר עליו כלום. הוא סתם עייף. תני לו צ'אנס.
כולה רק ערב אחד."
"בסדר, הבטחתי. אל תדאגי קבעתי איתו. נראה כבר לאיזו מסעדה
נלך."
זהו. מאז היא ניתקה מגע. גם ממנו לא שמעתי דבר. למען האמת
חשבתי שאולי אפילו אקבל טלפון עוד באותו ערב. צלצול לא הגיע אז
חשבתי שאולי הם חזרו יותר מדי מאוחר וריחמו עלינו. מסתבר
שרחמים לא היו קשורים לעניין כי גם למחרת לא הגיע טלפון וגם לא
אחרי שבוע. בשלב הזה היה ברור שהצמד חמד מתחמק מאתנו. האכזבה
הייתה גדולה. בעיקר מנורית. אחרי הכל בין חברות הכל אמור להיות
פתוח. אבל אפילו לרגע לא חשבתי לתת לעניין פעוט כזה שיכנס
בינינו והשארתי לה הודעה שלמחרת אני אגיע בערב. היא כמובן
מוזמנת לצלצל לקרן, חברתנו השקטה, ולהזמין גם אותה. ירדתי לרכב
כי שכחתי שם משהו ובחמש דקות האלה היא הצליחה להשאיר לי הודעה.

"נפגש בשבע בארקפה."
קצר. איחלתי לה כמה מכות שלא כתובות בתורה. אבל לא הייתה הרבה
ברירה. צריך היה לישון על זה לילה.
קרן ואני הגענו בזמן. נורית הגיעה מתנשפת, עם תיק עסקים חמש
דקות אחר כך.
"קבעתי איתכן כאן כי אני בדרך לפגישת עסקים בהרצליה. הגיע איזה
לקוח מחו"ל והוא פנוי הלילה."
"קפה הפוך", היא זרקה למלצר עם חיוך. כלפינו היא היתממה עם "מה
העניינים?" הסטנדרטי.
קרן הרימה את המאג שלה ונראה היה שבמקום ללגום ממנו הוא עלול
למצוא את מקומו על החליפה של נורית.
"נורית, מספיק עם השטויות. איך היה?"
"מה?" היא המשיכה בשלה אבל שינתה את דעתה כשקלטה שגם אני
מתחילה לאבד את הסבלנות שלי.
"לטובתך, ספרי הכל ותמהרי כדי שלא תאחרי לפגישה שלך," קרן עוד
הספיקה לאיים ואז זה בא:
"הוא נישק אותי."
"תגידי לי, את בת שלוש?"
"אל תשכחו שמעולם לא חשבתי עליו בצורה כזאת."
"OK, בואי נעזוב את העבר. אבל לפני שאת בורחת, אני רוצה להגיד
לך משהו על ההווה. רק אל תתבלבלי לי יותר מדי. תלמדי ממנו דבר
אחד או שניים ותמשיכי הלאה. פשוט נראה לי, שהוא אחד כזה שיוכל
ללמד אותך על עצמך דברים שמעולם לא ידעת. תזכרי, הוא לא בנוי
לקשר ארוך טווח. סתם אחד משומש במצב טוב."
ברגע שהיא קפצה עם "לכלכת לגמרי", ידעתי שהצלחנו. השפלתי את
המבט כדי לחפש משהו בתיק שלי. לא רציתי שתראה את מבט הניצחון.

"בקיצור, הכל בסיידר?" שאלתי ממעמקי התיק.
"מנוולת!"
"גם אני אוהבת אותך. אל תשכחו לקרוא לילדה הבכורה שלכם על
שמי."    



תודה לאורי שהכניס סדר ביו"דים המתפרעים.