ציפורים שואגות את חלל המחילות בצריחי הראש."
מקום, 2. אני שומע/יאיר הורביץ
ציפורים שואגות ואני
מתכנס בבטון כמו גולם בלי פרפר
בלי בר
לא רק לציפורים בטון זה דבר זר
זה לא העידן המודרני זה לא
שלילה זה חיוב
מחילה או אולי
מחילה לבריחה הצלה מקללה
אימת השאגה נוראה
הודפת נידפת עוטפת הולמת רודפת
אדם הוא רק אדם
בלי רק אדם
דם הוא הקישור המתבקש
אבל אני לא דם וכן
אדם
זה לא מקשה או מקל
זה שם חקוק או בעצם
טבוע בבטון בניין לא משמעותי
לרוב משמעותי לאדם כמו בניין
שמשמעותי לאדם ויחסים
עם בניין הם לא הדדיים הם
לא סימטריים כלל גם לא
יחסים שאפשר לתארם בלשון האדם
שהרי אינם יחסים של אדם
משני צדדיהם ואת לשון
הבניין לא טרחתי ללמוד
אולי הבטון מקבל אותי כמו קירות
מחוררי כדורים בעיר העתיקה של ירושלים
מצולקים אבל מקבלים את הגזירה במעין
אהבה שלווה של אם או של קיר ולא שאלתי אותם
אם לקירות יש אמהות ואולי אני נחקק בו
כצרור כדורים ולא רציתי לירות בקיר שלי,
אבל לא ידעתי.
סלח לי.
לא ידעתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|