כמה דברים הייתי רוצה לומר לך
אבל בשבילך אני מתה.
אתה מחבק את האבן הקרה
נושק לאותיות המוזהבות
מעביר אצבעותיך אט אט על התמונה החרוטה
ומחייך.
הדמעות כבר יבשו
(או שלא בכית בכלל?)

כמה מילים יפות שמורות רק בשבילך
אצלי עמוק עמוק.
הייתי רוצה להגיד לך הכל.
אבל השפתיים שלי תפורות אחת לשניה
בחוט אדום עבה.
איזה מראה.
(אתה רואה אותי בכלל?)

כמה שעות הייתי רוצה לבלות איתך
ללכת איתך יד ביד,
אבל אתה עובר דרכי
לא נעצר לשניה כאילו ולא הרגשת כלום.
(אי פעם הרגשת בכלל?)

אני בעצמי לא יודעת.