הכל החל בחיוכה מלא הנועם
של אותה חמודה ללא תואר
אשר חייכה עד שלבי גאה
ובעוז סוער ההשראה נבעה.
מבלי לשקול מילים
סיננתי שאלה מהסרטים:
"האם עמדך אוכל לישון
משעת חצות עד אור ראשון?"
תמהה בי במבט מוזר,
חביב, כואב, נלהב, נסער
וענתה לי, יעלת החן:
"תן לי מאונך ואושר תקבל".
תמהתי אליה במבט חוזר:
"בשמחה אתן ואומר: 'אשרי',
רק חשבתי קצת רגש למזג
שלדרקון יורק אש לא איחשב"
השיבה העלמה שאם תיכנס לי לנשמה
איחנק ואיוותר ללא נשימה,
עלתה עלי בסערה
כשדה שחורה ונאווה
אך אני ראיתי מלאך צחור
מעוטר בזהב האור.
נמגתי בתאווה
ובזרועותיי יפייפיה
הנצמדת אליי כאיילה,
מתמסרת ללהט האהבה
שזה עתה הנץ בקרבה.
08/12/03 |
