חבל לכם על הזמן, נגמר. נגמר אני אומרת. לא פירות, לא ירקות.
לא שירה בציבור.
ישב לו חוכם, קרא ספר, עישן לו בהנאה, בחוץ ירד גשם. אבל מה
גשם? חבל על הזמן, שוב, כמו שאמרתי. גשם זלעפות, חותך את
העור.. כמו חיצים דקים דקים. אבל לחוכם היה דוקא די נעים עם
הקור והרטיבות שבדירה. אחרי חמש דקות בערך התחיל לרדת שלג,
ואני שואלת אתכם, יקיריי: מה שלג באיזור השרון? שלג לבן ויפה,
אבל מה עם הארנבות שקופאות להן בחוץ, אה? אף אחד לא חשב עליהן?
איפה תנו לחיות לחיות, איפה? ומה עם החתולים? ומה עם כל
הבדואים באוהלים שלהם? זה לא הולך ככה. צריך לתקן משהו. ואם
אני אצטרך לתקן סדרי עולם, אני אתקן. מה שלג באיזור השרון מה
שלג, אה?
אז חשבתי לכתוב מכתב מחאה, משהו, שיניע את צדקתי, שיתן צדק,
שיביא את הבשורה. משהו שיעשה טוב ככה. אבל מצאתי רק נמלים,
ילדים אתיופים בשכונה מסניפים דבק מגע וגם כאלה שסתם גונבים
טוסטוסים של הפיצה. מה אני אגיד לכם, עדיף לחזור לסיפור של
חוכם, לקיבוץ שלו בשרון... משהו ככה נעים, מחמם את האוירה. קצת
נוסטלגיה, פה... שם... שם... פה...
תמיד יהיה רע ותמיד יהיה טוב ותאמינו לי, מרוב צדדים אין כבר
מה לחשוב.
תביטו, הכל חלק ונקי - רק תסתכלו. תבחינו: יש הרבה צדדים.
תבחרו. לא ככה? |