נסיגה אל האופק, חזרה אל המציאות. ים שקט, שלו, קורע אותי
מבחוץ. אנשים מזויפים, מבוזבזים. מי רוצה אותם בכלל? מי צריך
אותם? אנשים אחרים, גם הם מזויפים, אני חושב שאפשר לקרוא להם
חברה. עכשיו נמקד את הדבר היחידי שמקשר את החברה, וזוהי מה אם
לא, תקשורת. נפרק אותה לכמה מרכיבים. תקשורת מילולית. עוד שמות
נוספים למרכיב זה הם זיוני שכל, בלבולי מוח. רק אם אנשים יגיעו
למאה אחוז הפוטנציאל שלהם בתקשורת זו, שכן אנשים רגילים לא
נושקים אפילו לעשירית מפוטנציאל זה, רק אז הם יבינו כמה שהיא
מיותרת. פן נוסף של תקשורת, תקשורת מעשית. תקשורת עם פוטנציאל
גבוה, והגשמה אפסית. עוד צד לתקשורת, תקשורת המונית, המזון
העיקרי של החברה, של אנשים. אפשר להשוות אותו לסמים. הצריכה
ממכרת, אך לא מספקת, בטח שלא לטווח ארוך.
אך אני, אין לי למה להעביר ביקורת. במיוחד לא על התקשורת, שהיא
זאת שהנחתה אותי לאורך כל מסלול החיים. ותמשיך ללוות אותי, אם
אני רוצה וגם אם לא. היא גם זאת שגרמה לי לסגת. היא, החברה,
האנשים. כעת הים סוער. רוצה להתפרץ, רוצה להציף את היקום. כי
אני חדרתי שוב, חזרתי אל החברה.