מבעד לחלון-כדור הארץ.
בין דיונות עגומות של אבק פיות,
לעבר אבדון רך,
של כספית וברזל.

הגיון פרדוקסלי,
חבוי בין צבירי כוכבים.
ad absurudum...

לא המתת חסד אורבת בין רשת השינה,
אולי השלמה שקטה.
ad astra?

עצימת עינים,
כמחווה חסרת תוחלת,
לדממה שבין הלילה לחושך.

בין כרוניקה של חלום,
לאנטומיה של נצח,
רגשות אינם רלוונטיים-

שיעור,
שנצרב באש ודם...

אני רצון האל.