לירי ועומר היו חברים כבר חצי שנה. הם מספרים לי אני
מקשיבה.
בהתחלה הוא, היה מטורף עליה!!!
כשהתגעגע - היה מתקשר אליה לשעות מהפלא של אבא שלמרות שידע
שבסוף החודש יגיע חשבון ענקי + צעקות. אבל לא היה לו אכפת, הוא
אהב אותה. כשאיחר - קנה לה פרחים ונרות למחרת כי ידע שהיא
אוהבת ולא יכל לסבול כשהיא כועסת. וכשאמר משהו שפגע בה, לא
נדרש יותר מעיקום פניה לעצב בשביל שיתחיל מטר ההתנצלויות. הוא
אהב אותה כל כך הרבה זמן וכשהשיג אותה כל מה שרצה זה לעשות
אותה מאושרת, שיהיה להם טוב ושזה ימשך כמה שיותר.
בהתחלה היא, לא חשבה עליו בכלל. היא הייתה פוגשת אותו בערב
כי זה היה יותר נחמד לסתם לרבוץ מול הטלויזיה בלא מעש. היא
אהבה שהוא רדף אחריה אבל לא יותר מידי, הוא לא היה נכנע
לשטויות שלה. כשהתגעגעה אליו - הוא התקשר, לא דיבר הרבה, סתם
סיפר כמה סיפורים משניים כדי שהיא תגיב והוא יוכל לשמוע את
קולה. הוא איחר לה איזשהו יום למרות שהבטיח שיודיע אם הוא
יתעכב, היא התעצבנה ועשתה פרצוף וביום למחרת הוא קנה וורדים
ונר אדום בדיוק מה שהיא אהבה. אבל הוא היה קצת משני בשבילה כי
היא ידעה כמה הוא אוהב אותה לכן לקחה את הזמן עד שהסכימה שיהיו
חברים.
אחריי 3 חודשים הוא, התחיל לישון אצלה כי הדרך הביתה בלילה
הייתה ארוכה ומעייפת וזה באסה גם להפרד ממנה כל ערב ולדבר שעות
בטלפון. הוא היה הולך לישון בלי בעיה, בלי לנסות כלום בלי
לעשות יותר מידי, אפילו לא הפריע לו שהיא בתולה. היה לו סדר
יום קבוע, הוא היה ישן אצלה הולך לבצפר משם לעבודה ואז לבית
לקחת בגדים נקיים ואולי להגיד 2 מילים להורים ושוב חוזר אליה.
מדי פעם כשהיו מנדנדים לו הוא היה מצליח לשכנע אותה לצאת איתו
לפגוש את החברים שלו לאיזו שעה, הם לא אהבו אותה לא היה לו
אכפת.
אחריי 3 חודשים היא, ביקשה שהוא ישן אצלה כי סתם היה קשה
לה להרדם בגעגועים והם היו מבלים חצי לילה בטלפון אז היא חסכה.
עם חברות שלה היא כבר לא דיברה כי לא היה לה זמן, אולי פעם
בכמה ימי שישי. אולי כמה מילים ב- ICQ אבל לא יותר. הוא
בשבילה, היה קשור מידי לחברים שלו שהיו מתקשרים כל 10 דקות אז
כדי לרצות אותו יצאה איתם באי חשק, היא לא אהבה אותם. זה בסדר
גם הם לא אהבו אותה!
אז הם התחילו לריב הוא, אמר שהיא התחילה להתנהג כמו ילדה
קטנה, כל היום הייתה במחשב, לא רצתה לצאת לשומקום והארבע קירות
בחדרה כבר התחילו לשעמם. גם התוכניות בספרדית כבר שיעממו הן
היו חסרות תוכן אפילו בפרק 1890 מה כבר קורה?! הוא בגד, היא
בכתה, זאת הייתה המשרתת הוא האשים את אישתו. הכל נראה אותו דבר
והוא התעצבן שהיא לא חושבת כמוהו. ואיך שהיא מעשנת, לא מתאים
לה לעשן למה היא מעשנת? למה היא אוכלת את זה ככה? למה היא שותה
נס ולא שחור? למה 3 כפיות סוכר במקום 2 וחצי? למה? למה? למה?
הוא לא הבין איך היא לא רואה מה שהוא רואה!
ואז הם התחילו לריב היא לא הבינה, מה הקטע שלו. זה שהיא לא
חושבת כמוהו לא אומר שהיא לא בסדר! למה תמיד לפגוש את החברים
שלו? למה הוא לא פה כשהוא קובע שעה? למה הוא לא מצלצל אליה
מהעבודה? מה הבעיה שלו כשהיא במחשב? היא שונאת קפה שחור!
למה היא צריכה לאהוב כל מה שהוא אוהב? למה הכל נהרס?
הם נפרדו...
הם סיפרו אני הקשבתי...
הם המשיכו להיות ידידים, זה לא ממש עבד כי הוא לא יכל
להיות לידה בלי לרצות לנשק אותה, הוא אהב אותה וזה לא עבר הוא
לא הצליח להתגבר עליה. היה לו נוח להיות איתה מתי שבא לו, לא
להתקשר כל הזמן לא להיות חייב הסברים, לאחר ולהבריז הריי היא
יודעת שהוא אוהב אותה וזה מספיק!
היא לא רצתה להיות ידידים! היא בכתה עליו כמו שלא בכתה
בחייה!
כל פעם שראתה אותו רק רצתה שיחבק אותה שוב, לדעת שהוא אוהב
אותה... היא הייתה מאוהבת בו בצורה לא נורמלית, התגעגעה אליו
יותר משיכלה לתפוס. היא הייתה מדמיינת אותו במכונית ממול,
ברחוב ליד הבצפר, בפיצוציה של הקניון, בכל מקום! היא ידעה שהיא
אוהבת אותו יותר משיוכל אי פעם לאהוב אותה. הוא מצידו כבר לא
התייחס, היא חשבה שהוא כבר התגבר עליה, הוא פגע בה, איחר בלי
להודיע, יצא עם החבר'ה ו"שכח" לבוא, הוא משך אותה באף כל כך
הרבה זמן.
בערב הייתה מסיבה, הוא זרק על עצמו גופיה שחורה ומכנס שחור
הריי היא תאהב כל מה שהוא ילבש. הוא לא טיפוס של מסיבות אבל
החבר'ה שלו קראו לו לשתות בגן ליד. אז הוא בא ישב איתם על 2
בקבוקי וודקה כשתפס ראש והתחיל להרגיש "שמח" נזכר שיש מסיבה
ברחוב ליד אז הם הלכו. הוא הגיע נכנס חיפש אותה וקלט אותה עם
איזה 'מכוער' אחד. מה היא מפלרטטת איתו? החברים כבר התחילו
לזרוק לו משפטים שיבהירו לו שהיא כבר שכחה ממנו. היא לא שכחה
ממנו היא לא יכולה לשכוח הריי היא אוהבת אותו. הוא יראה להם,
הוא התקדם לעברה החל לברר על הבחור והחליט לקחת אותה לגג
שידברו קצת לבד ולהוכיח לעצמו שהיא עדיין רוצה אותו.
בערב הייתה מסיבה היא לא טיפוס של מסיבות אבל היא הלכה כי
היא ידעה שהוא יהיה שם. היא הגיעה עם גלית וירון שהיום דבוקים
כמו מסטיק אבל היא הייתה צריכה הסעה למסיבה אז היא סבלה אותם.
כל מה שהיא רצתה זה לראות אותו! היא לבשה את השמלה השחורה עם
השסע הגבוה והמגפיים השחורים שהוא אהב. ניגש אליה איזה אחד עם
שיער שחור ועיניים ירוקות בוהקות, גבוה, קצת שרירי חתיך לא
נורמלי! הם התחילו לרקוד הוא התחיל לפלרטט איתה. כשעומר נכנס
הריקוד לפתע הפך משעמם וחסר טעם והיא ניסתה להתחמק ותכננה את
דרכה אל עומר. היא התחמקה מהבחור והלכה לכיוונו של עומר הוא
החל בחקירות על הבחור, היא נהנתה מהקנאות, הוא אמר שצפוף ואולי
כדי שיצאו החוצה לסיגריה.
הם יצאו. הוא לקח את ידה והוביל אותה לגג של המועדון בקומה
החמישית. "שם יותר שקט" הוא אמר. היא התחילה להילחץ, הוא יודע
שהיא שונאת מקומות חשוכים. היא הוציאה סיגריה ובאה להדליק
אותה. הוא הוציא לה את הסיגריה מהפה והדביק לה נשיקה. טעם
האלכוהול הגעיל אותה, היא הביטה בו כאילו מה הקטע?! והחזירה את
הסיגריה לפה. הוא חייך חיוך מאולץ והוציא שוב את הסיגריה מפיה
ונתן לה עוד נשיקה ושלח את ידיו אל מתחת לחולצתה. "קר לי. דיי.
אני רוצה לעשן." "עיזבי לעשן" הוא אמר. "בשביל זה יצאנו". "את
מעשנת חרא נסי את זה." אמר ושם לה סיגריה בפה והצית. "נו קחי
שאכטה מה את מפחדת?" "אני לא מפחדת מכלום" היא ענתה, לקחה
שאכטה והחלה להשתעל. "מה זה?" "זה מחו"ל גיא הביא לי קופסא
אתמול כשהוא חזר נכון זה טוב?" "כן בטח"! סיננה בעוד שידעה שזו
הסיגריה הנוראית ביותר שעישנה.
הכל התחיל להסתחרר היא הרגישה קור על גופה, ניסתה להבין מה
קורה אבל הכל הלך לאט והסתובב. היא הסתכלה למטה וראתה את ידיו
מטיילות עליה, הרגישה את האספלט הקר על גופה החשוף, הרגישה את
בגדיה מחליקים ממנה, היא ניסתה להאבק אך הרגישה כאילו משקל
עצום מונח על כל איבר בגופה. היא ניסתה לדבר. הוא נישק. הרגישה
כלואה בגוף של עצמה. הוא אוהב אותה למה הוא עושה לה את זה? זה
כואבבבבב! "דייייייייי" הוציאה אנחה חלושה שהוא אפילו לא יכל
לשמוע או לא רצה. הכל התחיל להתערפל. היא איבדה את ההכרה.
התעוררה על ריצפת האספלט, מאחוריי המועדון, בקומה החמישית,
בגדיה פזורים סביבה והיא מלאה בדם של עצמה וזה כאב והראש
הסתחרר והתחילו הפלאשבקים מאתמול! היא קמה, התלבשה ולא בכתה
ולא רצתה לבכות. לא רצתה להוציא מילה, בפלאפון 37 שיחות שלא
נענו מאמא, מגלית, מירון וממני ואפילו לא אחת מעומר! היא לא
רצתה להחזיר צלצול, לא רצתה להסביר, לא רצתה להבין מה קרה
אתמול והכי לא רצתה להתמודד. הוציאה את היומן שהיא נושאת איתה
לכל מקום ורושמת כל פרט ביומה. כתבה תאריך, כתבה את שמי, וכתבה
2 מילים שלוו בעשרות סימני שאלה.
התרוממה לה לאט, מסוחררת טיפה, עלתה על המעקה, לקחה נשימה
אחרונה ונתנה לעצמה ליפול...
12/11/03
למורני
למה לי???????????????????????????? | 