מעשה בתמימות. בשתיקה.
מבוסס על מקרה אמיתי. הסיטואציות לא עברו שינוי או סינון.
אך ללא רגשות. כי הן כבר אינן.
רק נותר הכאב. והפחד.

הייתי אז ממש תמימה. לא חשבתי אז על סקס. למרות שבאופן נורמלי
הייתי צריכה. (אבל מי אמר שאני נורמלית...)
ידעתי מה זה זין, ומה זה כוס. למרות שלא העזתי לחשוב על המילים
האלה, ובטח שלא להגיד אותן.
בגלל זה כל כך קשה היה לי מה שהוא עשה.
בהתחלה, זה היה רק מסאג' בגב בזמן העבודה יחד. הוא היה מתיישב
מאחוריי ועושה לי נעים בגב. כששאל אותי אם זה נעים, אמרתי לו
שכן. אני לא חושבת שהייתה לי סיבה כלשהיא לסרב, אז.
ואז הוא הוסיף גם כמה שאני מושכת בעיניו, וכמה שאני יפה.
ואני אוהבת מחמאות... אני טרף קל.
ההורים שלי היו מחוץ לבית שהוא התקשר אליי לראשונה.
"למסאג'", הוא אמר. "ואולי עוד משהו, אז .. תבואי נוח".
לא ממש חשבתי על כל הדברים שעלולים לקרות.
כשהגעתי לדירה שלו, הוא לבש בוקסר וגופיה מיוזעת משהו.
הוא הציע לי פחית בירה אחת, כשבידו האחרת. הססתי, לא הסכמתי.
"תשתחררי. תרגעי, תרגישי בנוח. בואי, שבי לידי על הספה."
הוא הניח את הפחיות על השולחן הקטן לפנינו והדליק את הרדיו.
ישבתי מכווצת בפינת הספה. לא יכולתי לזוז. הרגשתי עקצוצים לא
נעימים בכל הגוף.
"אם את רוצה שזה יהיה יותר נעים, יותר אפקטיבי, תצטרכי להוריד
את החולצה." הססתי בתחילה, אבל הרצון למסאג' אטם אותי וגרם לי
להוריד אותה.
הורדתי את החולצה בעצבנות ובידיים רועדות. "מה את כל כך
לחוצה?" שאל בלחש. "לא יודעת" אמרתי בקול רועד.
לאט לאט ובעדינות הוא פתח את סוגר חזייתי ונתן לה ליפול קדימה.
הוא הציץ מעבר לכתפיי וראה את שדיי החשופים, עולים ויורדים
במהירות כמהירות נשימתי. נשמתי מהר כנשימות ארנבת בשבי. הייתי
בלחץ וחששתי מאוד.
הוא החל מעביר את ידיו תוך שהבל פיו נושף על אוזני ועל עורפי.

לראשונה, ריח הבירה היה נורא בעיניי.
"בואי, תרגעי" אמר. "את רוצה שנתנשק? את כל כך יפה בעיניי..."
"לא." אמרתי בתקיפות אך בשקט.
אז הוא רק ליקק את עורפי.
הרגשתי אז ידיים קרות ורועדות על השדיים שלי. הוא התחכך בי רגע
אחד. חזהו בגבי, פיו על עורפי וידיו לשות את החזה שלי.
לפתע התנתק ממני, קם מהספה, והוריד את מכנסיו. התקרב אליי
מקדימה. איברו היה זקוף וקשה.
אני נחרדתי למראהו. כמו עצם מאיים ולא מזוהה. גופי היה משותק.
לא יכולתי לדבר ולא יכולתי לזוז.
רציתי לברוח משם בשאט נפש מבלי להסתכל בפניו. לא יכולתי להסתכל
בפניו. הסתכלתי על הרצפה בעיניים עצובות.
הוא התקרב יותר, ויותר, ואני לא יכולתי לעשות ולהגיד כלום.
"בואי. תורידי בבקשה גם את המכנסיים." עשיתי לא עם הראש. "לא
רוצה. לא נוח לי." "בבקשה," הוא כמעט התחנן. "את תחווי משהו
שאת לא תצטערי עליו לעולם".
מסיבות שאיני זוכרת, המכנסיים הורדו/ירדו. אבל לא אפשרתי לו
לחדור אליי. לא רציתי שה"דבר" הזה יכנס אליי. לגוף שלי.
אבל הוא כנראה היה בשיא אונו, משום שנוזל הזרע היה לו. (אני
תמימה, אבל לא מטומטמת.) והוא "נשפך" על כל פלג גופי העליון.
הרגשתי גועל ופחד בו זמנית.
הוא מיד לקח גליל נייר שהיה (כאילו במקרה) על השולחן, וניגב
אותי.
רעדתי כולי, ולא מהתרגשות. רציתי לקום, ולברוח, לרוץ ולהיעלם.
התלבשתי במהירות אך בזהירות. עיניי מפוחדות ומתרוצצות כעכבר
בכלוב.
רציתי לקום, אך לא יכולתי. הרגשתי כבדות עוטפת את איבריי ולאות
עמוקה משתלטת באין מפריע.
הודעתי לו שאני הולכת, ושאני צריכה את המפתח לדלת. (כי נעל
אותה, הממזר.)

סגרתי את דלת הדירה מאחורי, צעדתי כמה צעדים ואז רצתי הביתה.
למזלי, הייתי לבד בבית. נכנסתי לחדר המקלחת והתפשטתי. לפני
שיכולתי לראות את עצמי במראה, נכנסתי מתחת לדוש, סגרתי את
הוילון ופתחתי את המים הקרים, ואז החמים.
שעתיים וחצי של מקלחת, טיהור וקירצוף לא מחו מראשו את המראה
הנורא ואת ההרגשה הנוראית שהציפו אותי. לבשתי בגדי טרנינג
מכוערים ונכנסתי למיטה. בכיתי. הרבה דמעות ירדו לי אותו יום.
לראות אותו אחרי זה היה מביא לי סרטים רעים, וסיוטים. לילות
שלמים ללא שינה.

תראה מה עשית, תמימות של נערה לקחת!
אגואיסט!