אז מה אם אני עוזרת בית, זו סיבה ללעוג לי? הרי כל עבודה מכבדת
את בעליה, במיוחד בתקופה של ימינו, עם המשבר הכלכלי, המיתון
והכמעט מלחמה שבפתח.
פעם, הייתי ראש צוות תוכנה בחברה מצליחה, מחזור של שלוש מאות
מליון דולר בשנה, הכנסות של כמה מליוני דולרים, המשכורת שלי
הייתה בת חמש ספרות והראשונה לא הייתה הספרה אחד, וזה בנטו.
אבל אז המיתון... אתם יודעים, מחזור מכירות זה לא מחזור,
רווחים זה לא רווחים, כולם אנטישמים ואני...
אני בחוץ.
ללא עבודה, ללא רכב וללא המשכורת שלי.
אז חיפשתי, חיפשתי עבודה בנרות, בהתחלה דברים שהולמים את
כישורי, לאחר מכן דברים שהולמים פחות ולבסוף כל דבר. הכל. לא
משנה מה, העיקר להביא כסף לחשבון הבנק. אוכל לא קונים עם
מינוס.
ומאז אני עוזרת בית, לא זוכר איך זה התגלגל. מישהו סיפר לאחר
שסיפר לאישתו. ואני? אני מנקה בתים, מגהץ, רוחץ כלים, מכבס
ומבשל. עוזרת בית לתפארת.
ימי שלישי הם הימים האהובים עלי.
הימים של דניאלה אני קורא להם.
אני קם מוקדם, שותה קפה, יורד עם הכלבה לסיבוב, עושה קצת כושר,
מתקלח ונכנס לבית של דניאלה.
אנחנו גרים באותו בניין.
אני מדליק את הבויילר ומסדר את הסלון שלה, דניאלה מתעוררת כשעה
אחרי שאני מתחיל לרחוץ כלים. מהמטבח אני מספיק להעיף מבט ורואה
אותה מנומנמת, הולכת לכיוון האמבט לבושה בחלוק שלה בלבד.
לעיתים נדמה לי שהיא עושה לי דווקא ורוצה שאני אסתכל.
היא יפיפייה.
יש לה שיער שחור, גלי, ארוך, גוף מדהים, וחזה... אני חושב על
זה תוך כדי סיבון הסכו"ם... החזה שלה...
אני מסיים לרחוץ את הכלים כאשר אני שומע את המים במקלחת. זה
הזמן לסבב ראשון של סידור חדר השינה שלה.
ככה היא אוהבת את זה. לוקח לה המון זמן להתקלח, לחפוף, להתאפר
והיא אוהבת את החדר שלה מסודר.
כמובן שהוא לא נשאר במצב הזה לאחר שהיא חוזרת מהמקלחת.
אבל בשביל זה קיים מקצה השיפורים המכונה גם סבב שני.
לפעמים היא משאירה את הדלת ככה קצת פתוחה בכדי שאוכל לראות
חלקים נבחרים ממנה בעודה מתארגנת.
יש לה את זה.
לקראת שמונה ועשרה אני מכין לה ולי קפה. אצלה זה הראשון בבוקר,
אצלי זה הפסקת צהריים. היא מחייכת אלי, נותנת לי דגשים ליום
העבודה, לפעמים היא מבקשת ממני לקדוח לה מדף, כי אני גבר,
מעוזרת אישה היא לא הייתה מבקשת את זה בחיים.
אבל אני, לא אכפת לי, העיקר שתבקש יפה ותחייך אלי. כי זה מה
שקובע.
אני אוהב את הריח שהשיער שלה משאיר באוויר כאשר היא מסתובבת
ויוצאת לעבודה. לפעמים לוקח לי עשר דקות לחזור לעצמי אחרי שהיא
הולכת.
אני מסדר במהירות את שאר חלקי הדירה, מכבס, מוריד כביסה, תולה
כביסה, מגהץ, מקפל, שם בארון, שוטף רצפה ונושם.
עוד יום מוצלח עבר בבית של דניאלה.
בדרך לדלת אני מחפש היכן היא השאירה לי את הכסף ולא מוצא
אותו.
אני פותח את דלת הכניסה, מסתכל על השלט ונזכר.
זה גם הבית שלי.