31 לדצמבר 1999

23:11
זה היה זהב! תיבת זהב עמוסה באור וניצוצות ממש כמו בסרטים! מרב
התפעלות מהעושר ואושר שכבר
התחלתי לדמיין בעתיד שלי, אחרי שכמובן אקח את התיבה הביתה
כשאצליח לברוח מהטירוף הזה,כנראה שפשוט שכחתי את האזהרה על גב
התיבה...
הסתובבתי לחפש איזה שק או משהו להכיל את הזהב, או לפחות
חלקו... ואז בבת אחת נסגרה התיבה! הסתובבתי וידעתי שזה לא יכול
לקרות, שזה רק צירוף מקרים, כשניסיתי לפתוח אותה שוב היא
הרגישה קלה יותר, ריקה אולי... הרגשה שהתאמתה בדיוק 3 שניות
אחרי זה, שפתחתי אותה וגיליתי שהיא מלאה בחלל!!!
"מה אני עושה עכשיו..?! זהו?! איבדתי את הכול?! חייבת להיות
דרך!! חייבת!!"
פתאום התיבה החלה לשקוע בחול, ניסיתי לתפוס אותה, והרפיתי
כשהבנתי שאני אשקע יחד מחובק אליה, היא שקעה עד שנותר רק שקע
קטן בחול, רגע, מה זה? גם הצל שלי בדיוק איפה שהתיבה הייתה,
אוי לא! רגע, מה קרה?! משהו פה לא בסדר!!!
התחלתי לרוץ, לרוץ באמוק מטורף, ראיתי מסביבי את המדבר חולף על
פניי במהירות אדירה...!
ידעתי שמשהו רודף אחרי למרות שלא ראיתי כלום עדיין...
רצתי כל כך הרבה דקות, שעות, ימים...ימים?!? רגע, לפי השעון
שלי זה לא כל כך הרבה,מוזר. לבסוף עצרתי.
הסתובבתי ולא ראיתי כלום מאחורי, הנוף המדברי לא השתנה, לא
התקדמתי לשום מקום, כאילו שהמדבר ממשיך לעד. הבטתי שמאלה,
ימינה, לשמיים, על החול, לשמיים רגע! החול! הצל! הוא חי! הוא
שלח אליי את ידו, תפס את יד ימין שלי ולא הרפה, מליון מחשבות
עברו לי בראש בשנייה אחת, ואז המשכתי לרוץ והצל נשאר רק עם
השעון ביד שלו...

אחרי ריצה ממושכת התחלתי לראות דמות רחוקה מאד בדיוק בכיוון
אליו אני רץ. בעוד אני רץ אליה התחלתי לשמוע שוב פעם את
הלחישות המוזרות האלה: "אני אראה לך דברים של תרצה לחלום
עליהם...או שבעצם אולי הכול בראש שלך..." אולי באמת הכול בראש
שלי! אולי אני עכשיו במיטה שלי חולם, או מחובר לאיזה תוכנה של
מטורפים. בכל מקרה, אני חייב להגיע לדמות הזאת...
כשהגעתי 20 מטר ממנה, גיליתי שזה ילד קטן, אז עצרתי והתחלתי
לצעוד אליו. צעד אחר צעד... אני שלושה מטרים ממנו, העיניים שלו
בהירות מדי, מה זה יכול להיות..? עצרתי מטר ממנו, הוא הושיט
ידו ונגע בעיניו, ואני אחריו, בעיניי, אוי לא...! יורדות לי
טיפות דם מעורבבות עם דמעות מהעיניים..." אני חייב לברוח!!!
לברוח"
הקול שוב לחש לי: "תסתובב..." אז הסתובבתי... הצל היה שם שוב,
ועף ישר לתוכי...!

לא יודע איפה אני... חושך... פחד... שקט... ממשש עם הידיים
אולי אני ארגיש משהו מוכר, נקווה... פתאום נדלק נר על הרצפה,
נראה לי שזו רצפה, הלהבה שלו גבהה וגדלה עד שהגיע לתקרה והחלה
להתפשט עליה! חם! אין אוויר!!! חייב לצאת מכאן!! הנה פתח! הנה
אור!! חייב להגיע לשם!! התחלתי לרוץ לכיוון האור ונתתי זינוק
דרך הפתח דרך האור.

22:34
עדיין הולך המסדרון הכחול, כבר 10 דקות, אין פה דלתות?! טוב
אני אמשיך עוד קצת... 13 דקות כבר! פתאום לחישה! "אין לך פשוט
מושג הא...?" הסתובבתי וראיתי דמות מאש בעקבותיי , עומדת לא
זזה. וגם אני לא.
"אל תדאג אני לא אפגע בך, רק תהיה בטוח שתבחר בדלת הנכונה..."
"איזה דלת??? אין פה בכלל דלתות!"
"תסתובב ותגיד את זה שוב."
הסתובבתי וראיתי אלפי דלתות פרוסות במסדרון... דלתות אדומות,
שחורות, ירוקות, סגולות, בכל הצבעים, טוב חוץ מכחול...
"מה זו הדלת הנכונה? לאן היא מובילה..?"
"זה לא משנה, מה שחשוב הוא שתבחר בה,מהר, אין לך הרבה זמן."
"זמן?! למה לא? איזה זו הדלת הנכונה? לאן השאר מובילות"
"השאר יובילו אותך למסדרון, אין לך זמן!!"
התחלתי לרוץ בין הדלתות ולחפש סימן שיראה לי, משהו כמו שלט
ורוד שכתוב עליו "דלת נכונה" אבל זה לא עולם מושלם, האמת שאין
לי בכלל מושג בשעה האחרונה מה זה כן..!
בעוד אני רץ, המסדרון מאחורי החל ממש להיקרע..! הכול נעלם
ונשאר רק שחור..! וזה רודף אחרי..! בסוף מצאתי דלת ורודה
ואמרתי לעצמי שזה האפשרות הכי כדאית על כה, ומאחר ועוד 4 שניות
אני אקרע לתוך שום מקום שחור, אז כדאי לפתוח אותה,פתחתי, עברתי
דרכה, ומצאתי את עצמי שוב במסדרון הכחול, לא קרוע, בלי דלתות.
"מה זה?! מה אני רייל?! מה זה צריך להיות..."
זה היה ממש אותו מקום, לפחות שום דבר רע, אולי בחרתי בדלת
הנכונה, אם כן, אני פשוט גאון, אני אספר לכולם איזה מלך יצאתי,
טוב, לפחות ברגע שאני אצא מכאן.

23:05
המסדרון החל להתמלא מים, ממש להיות מוצף, ואני שוב פעם
ניסיתי למצוא יציאה, חייבת להיות! אני לא יכול לטבוע..! לא!
רגע!! אוויר!! הצילו!!! אני שוחה בתוך המים, באופק המסדרון
רואה שוב את דמות האש..! בתוך המים! לא יכול להיות!! מה הולך
פה!! אוויר, נגמר לי, הצילו...

אין לי אוויר!!! מים בתוך הפה מים בריאות, חול..! חול בפה...
חול!!
מצאתי את עצמי שוכב בחול באמצע המדבר עם הפנים בתוך החול,
בקושי נושם, קמתי, סידרתי את הנשימה, יכול להיות שבחרתי בדלת
הלא נכונה...? אם כן אז מה יקרה עכשיו...?
מה זה פה..?
תיבה?!
באמצע שום מקום, מוזר, טוב מי אני שלא אפתח אותה, הרי זו בטח
לא תיבת פנדורה...
כשהתקרבתי אליה ראיתי פתק על גבה.
"מרגע שתפתח אותי,אל תפנה מבט, אל תסגור אותי עד שאהיה ריקה"
אמרתי לעצמי שזו לא כזו בקשה קשה לביצוע.
אז פתחתי אותה.

פורץ דרך פתח האור החוצה!! נופל נופל!!! אני בשום מקום! חלל
וחושך שוב...!
"הרוחות הרעות ייקחו אותי!!"
"הנה הם באות!"
רוחות רפאים בשלל הצבעים עפו אליי באמצע החלל וקרעו את נפשי
מבפנים! כואב..! הכאב! למה..?! ואז התקרבה אליי אחת ורודה
ונכנסה בתורה אליי...

התעוררתי שוב פעם באמצע המדבר, הפעם לילה, האם הרוח הורודה
עדיין בתוכי..? נקווה מאד שלא.
הבטתי סביבי ולא מצאתי שום דבר מועיל, לפחות בלילה אין צללים,
לא אמורים להיום לפחות...
רגע אבל מה זה...?! כדור אש בשמיים נוסק לכיווני. מתקרב 100
מטר 40 מטר 10 מטר בום!!! עפתי לפחות 10 מטרים אחורה,  מכוסה
בחול, קמתי רצתי לאזור הנפילה, ושהאוויר התבהר מהחול גיליתי
משהו שדומה לקרון של מעלית, רק שהיא לא ממש מחוברת לכלום, הדלת
נפתחה, אז נכנסתי ונסגרה.
אין כפתורים! איזה חרא! רק מסך קטנטן וריק, רגע היא מתחילה
לזוז, לעלות נראה לי...
למזלי היה חלון די גדול ונקי, שאימת את העובדה שאני עולה,
ועולה...

22:02
יצאתי בטירוף מדלת ביתי, "העולם השתגע...! אולי לא הייתי
צריך להזריק את החומר הזה" הלכתי ישר לבניין הגבוה הזה, שכחתי
את שמו, עליתי במעלית לקומה ה- 202
מצאתי חלון, לא נפתח!! לא נפתח...! טוב בסדר, גם ככה אני הולך
למות, אז כמה חתכים לא יזיקו... פרצתי דרך החלון אל מותי הקרב
ובא, כל המצח שלי נחתך וגם האצבעות בידיים.
הכביש נהיה קרוב יותר ויותר... ממש 100 מטר ממני...
Goodbye Cruel World, I'm Leaving You Toady...
Goodbye...
Goodbye...
Goodbye...
הכביש נפער ברגע שפגעתי בו, אני המשכתי ליפול למטה, לתוך חושך,
איך זה יתכן?? איפה האדמה מתחת לאספלט??
התחלתי לשמוע צרחות מבעיתות בראשי, צרחות!! אימה!!! פחד!!!
איפה אני??!?!

מסדרון כחול...??

כבר איבדתי תחושת זמן, וגם איבדתי כל חוש אכפתיות שאולי נותר
בי עד כה
התיישבתי במעלית, עצמתי עיניים חזק חזק, אולי זה יגמר...
פקחתי דם... דם... דם...!
דם נוזל לי מהאצבעות ומהמצח, לתוך העיניים, לתוך הפה, מה זה?!

אחרי מי יודע כמה זמן, נדלק המסך פתאום...
"סוף הדרך,מתקרב לקצה היקום"
"מה..?!?!?!?!"
איך זה הגיוני..? הרי היקום מתרחב במהירות האור, ואני אני
מתקרב לסוף סימן שעברתי אותה. טוב אז מה עכשיו, הבטתי מהחלון,
וראיתי את הסוף, זה לא נראה כמו סוף היקום אבל זה מרגיש ככה,
עברתי ממש ממש קרוב לכוכב שצמוד גם הוא לקצה, ובמבט החטוף
שנתתי לכוכב, ראיתי סימן חיים!
"ה צ י ל ו!!!"
צרחתי בכל כוחי, נקווה שהאורגניזם שחי פה מבין עברית ושומע גם
יותר טוב מאדם ממוצע.
אני מתקרב לסוף...
לקצה...