ליד הפרדס הציצה יד  מתוך קני הסוף. היא  ניצחה על הרוח בקצב
הוולס.
הרוח צייתה ורקדה סולו לרוח וקנים ואני לא הפרעתי. אבל היד
הבחינה בי וחדלה. אצבעותיה רמזו  לי: בואי.

יותר רציתי את  הענן  בדמות כנף לבנה של התכלת שעשתה השמש.
רציתי לקטוף לי את הכנף הזו להדביקה לגבי ולהיות מלאך.
 
אך הושטתי את ידי, נפער מתחתי בור ואני נשאבתי פנימה, ניסיתי,
להאחז ולעצור בנפילה , היד הרוח והכנף נותרו אדישות.  

ראיתי שחור ואחר זמן ראיתי ירוק, ראיתי קציפה ירקרקה העוטפת את
את הבור מתוכו. עצמתי את עיני ונהניתי מהתעופה הפתאומית שנפלה
לי. ענן אחר עטף אותי ,חמים ומכרבל  ומלקק פתאום את אוזני.

פקחתי את עיני והבחנתי בגוף הזר.

הייתי  מכורבלת על ירכיו המכוסות בשולי מפת הקטיפה כשלשונו
מלקקת את תנוך אוזני. הוא הסב לשולחן המכוסה באדום, בידיו אחז
בקלפים, ממולו ישב בן דמותו שחבש מצנפת מוקיון לראשו.
 
היתה להם שיחה אילמת על הקלף של האדם החושב, דיון על משמעות
תנוחתו. לא הבנתי מתוך דבריהם הבלתי נשמעים האם יש חשיבות לכך
שהאדם החושב מניח את ראשו על זרועו לעצם תוכנן של מחשבותיו, או
שמא, הם דנים במהות מחשבותיו המושפעות מהיכולת להניח את הראש
על ידו ולהרגע.
 
בכל אופן, הם סיכמו ללא קול את העניין בכך שמן הראוי יהיה אם
האדם החושב יוכל להפסיק את  הרהוריו מפעם לפעם, לצאת מקיפאונו
ולהנות מתענוגות הגוף.  השניים אהבו את הרעיון כל-כך עד כי
החליטו להשאירו כאחד המועמדים.

מועמד למה, תהיתי ביני לבין עצמי אולם לא הוצאתי הגה מפי כי
חששתי שהם יפסיקו את עיסוקם ויתרכזו בי.
 
   הוא שב  ללקק את אוזני, תוך כדי שליפת קלף נוסף. הפעם היתה
זו המונה-ליזה, לא הצלחתי לעקוב אחר שיחתם הדוממת אולם ראיתי
כי חיוכה הלך והתכווץ עד כי נעלם לחלוטין וזיכורונותיה הקמוטים
החלו לבצבץ על מצחה.

הוא הניח את הקלף של המונה ליזה ליד הקלף של האדם החושב. השחוק
שב לשפתיה והיא החלה לגדול למימדיה הטבעיים תוך שהיא מקלפת
עצמה ממגבלות נייר הקלף.  בן דמותו התרומם ממקומו שמעבר לשולחן
התקרב אליה והחל להסיר את בגדיה תוך כדי ליטוף גופה. היא נראתה
מתענגת,  גופה נרעד ונע קלות לנגיעות אצבעותיו.
"הפסיקי" הוא גער בה ללא קול וחזר למקומו.
הם בחנו את גופה לפרטי פרטיו החל מצורת שדייה  וכלה באותם
החלקים הניסתרים מעיניהם של המתבוננים בה בדרך כלל,  השקט כבש
את החדר. רק תנודת כובעיהם הסגירה את מחשבותיהם. כאשר חדלו,
היא נשענה על השולחן וארשת שעמום עלתה על פניה, מבטה נדד
בעקבות שרעפיה.
הם החליטו כי היא הראויה ביותר להיות המועמדת. אני חושבת שהם
הושפעו מפרסומה ובמיוחד מהשפעת החיוך שלה על גברים ונשים אולם
העדיפו לא להודות בכך, שמא יתפרש הדבר כי אינם בעלי חשיבה
עצמאית.

זה היה מביך מאד לשבת מכודררת בחיקו של זר להרגיש את לשונו
החודרת לאוזני מדי פעם, להאזין לשיחה שכזו ולהחריש.

השניים נעצו מבטם באחרון הקלפים. הזר חדל ללקק את  אזני, הכניס
לפיו את מקטרתו ממנה התאבך פרץ מעגלי של  זהרורי אש. ואז,
כאילו נתן האות, צבעו של הקלף התחלף ומתוכו בקעו צלילי עינוג
.

הוא הניח את הקלף על זה של דמות  האדם החושב. באותו רגע החלה
מונה ליזה להצטמק ועד מהרה לא יכולתי להבחין בה  יותר.

שני הגברים ערמו את כפות ידיהם על גבי הקלפים. וכשהסירו אותם
הבחנתי באדם החושב ובמונה ליזה כשהם יושבים בתוך הקלף אוחזים
ידיים, עיניהם נעוצות זה בזו, והם מחייכים בחיוך המונליזי,
מחשבותיהם התפזרו לקול אוושת תעופת כנפיהן.
 
הזר העמיד אותי על הרצפה, הכניס את הקלף הזה שנצץ באור ארגמני
לתוך דמעת זכוכית שקופה ששוליה מעוטרים בתחרת זהב, והניחם בידי
.צמרמורת קלה עברה בי כשחשתי במבטו העגול והאדום, שחדר דרך
אישוני וצרב את גופי.

שני הגברים סבו ללא אומר, והחלו מתרחקים לתוך הקציפה הירקרקה.
רק אז הבחנתי בזנבם הקילשוני המתנדנד מאחורי גבם.

מאז אני מופקדת על שמירת המחשבות והעונג השאולים, וכשאני נרדמת
על משמרתי זו העת שבה עולים בכם הרהורי החטא.