היא יושבת
בחולצה קרועה
וראש מושפל
החזה מציץ מן החולצה.
והוא מביט סביב,
מבויש.
רגליה שלובות, סגורות חזק חזק  
והיא, עם גרביים לבנים.

היא יושבת
על כיסא
עם סדין לבן
מוכתם בכתמי עד.
מבקש להתנקות, אך
לא יכול.
והוא עוטף אותה והיא כמעט שוכחת
שהיא, עם גרביים לבנים.

היא יושבת
רגליה מונחות
על שטיח
כמו עלה נידף ברוח.
כמו הרצון, החופש,
המחשבות.
והן נוגעות בו, נגיעה קלה אך מחושבת
והיא עדיין, עם גרביים לבנים.

היא יושבת
בחולצה קרועה
סדין מוכתם
ורצונות שעפים עם הרוח.
וכל המבטים מופנים אליה
בצורה שונה.
בוחנים, שואלים, מטרידים אותה עד אין קץ
ובכל זאת, היא עדיין, עם גרביים לבנים.