ערווה? ערווה. ייתכן שזו מילה ציבורית מדי שאני אשתמש בה
בעצמי.
גשם מתדפק על הדשא, ואני אומר, ערווה. למה לי להגיד ערווה? למה
שאני אדע מדוע לי להגיד ערווה? או בכלל לכתוב עובדות חסרות
נשמה או רעיון כלשהו - קונספט! הו, אני משתווע בעצמי למען
קונספט!!
מאחורי אני שומע את שאון החברה, שמתקראת לעצמה מתקדמת, ואני
מביט לשמיים באותו הזמן וחושב על אנשים מזכוכית ומנייר,
מתנועעים כנחשים ומתעתעים בי, תזוזה אחר תזוזה. אני רוצה גם
בירה בנוסף, אבל אני לא חושב שיש מישהו שישמע אותי כאן.
אז למה אני בכלל מדבר על ערווה, חייזרים, וכל שאר השטויות
שנותרו לי להצמיח כאן?

אני כותב בשביל לחיות
אני מדבר בשביל להגיד שטויות, ובו זמנית, אני לא מצליח להבין
את הפיגורציה שלי.
אני לא מצליח להבין את עצמי. אני לא יכול להבין דברים אחרים אם
אני לא מבין ראשית כל את ראשית הצירים, אני.
אם אני ראשית הצירים... אז אמא היא 3 -,1? לא מניח. למה אני
מדבר על מתמטיקה? למה לי? אני שונא, מתעב את המקום הזה, מתרצה
בעצמי לרצון מרוצה שירצה לו לבדו, רצון משלו שירצה משהו כדי
שהוא יתרצה מהרצון שאני מתרצה ממנו. מרצה מזורגג.
בשביל הערווה גבר יעשה כלום והכל, תלוי באיזה מובן אתה מדבר על
ערווה. אבל מרצה הוא לא גבר, גבר הוא לא מרצה, גבר לא מתרצה
מרצון שרצוי שירצה רצון משלו!!! נכון?! נכון! אז למה מגלומניות
היא נחלתי, מדוע נגזר עליי לרשום כ ו כ ב י ת כמו אידיוט ולזמר
ולפזז לי כאן, יען יש לי משהו באמת חשוב לכתוב, שאני קורא
ומכתיב למחשב שלי, שיכתוב ע ר ו ו ה !!? הא?! מה הקשר בכלל!?
מה!?
מה?!


למה שיהיה קשר בכלל , אם אין קשר רלוונטי בין כלום?