שב פה, זה בסדר. הנה כאן יש טישיו, אתה יכול לקחת. קח. כן.
עכשיו תספר לי מה קרה? מה אני יכולה לעזור לך? אתה רוצה אולי
כוס מים עד שתירגע? אני אביא לך. תשב, תנוח בנתיים. תירגע.

אתה רוצה דקה? בסדר.


אתה מטופל פה, כן? זאת לא הפעם הראשונה שלך פה, נכון? הא? אתה
לא רוצה לדבר? אתה מעדיף שאני אדבר? היית פה פעם? נפגשת עם
הד"ר או עם עירית? יותר נוח לך לא לדבר? שאני אדבר אליך? זה
'כן' מה שאתה עושה עם הראש? זה 'כן'? זה כן. כן. בסדר. אבל אני
לא אוכל לדעת מה מציק לך, איך אנחנו פותרים את זה בדרך כלשהיא
אם לא תדבר. תשמע, אני אפילו לא על תקן של יועצת כאן. אתה
מבין, אני רק מקבלת טלפונים היום, אתה איתי? אני אגיד לך מה
קרה. הפסיכולוג פה, ד"ר שפיגלנס, הוא חולה וזה היה מאוד
פתאומי, בדיוק שהעוזרת שלו, ז'תומרת אחותי בעצם, עירית, קרה לה
משהו והיא היתה חייבת לעזוב. היא יועצת, אני סתם, רק באתי לכאן
לנקות קצת, לענות לטלפונים, אתה מבין? אני אחות של העוזרת שלו,
אני בחופשה מהלימודים בדיוק, אני בכלל מתחום אחר, אני לקחתי
תחום של מדעים. תראה, זה לא שפסיכולוגיה לא מעניינת אותי, פשוט
מדעים נראה כללי כזה, ואני מתה על דברים כלליים, חישובים
ונוסחאות, כאלה. טוב, תשמע, אני באמת לא יודעת מה לעשות, הו
הנה, אתה מתחיל כבר לחייך אני רואה. מצויין. זה כבר טוב.

עוד פעם, מה שהתחלתי להגיד לך בקיצור זה שאני ממש מצטערת, ממש
ממש מצטערת, אבל הפסיכולוג לא יכול היה להגיע היום, וגם אחותי
נאלצה לעזוב, היא לא התפטרה או משהו, גם הד"ר לא פיטר אותה,
שתבין, הד"ר פה הוא אחד האנשים המקסימים ביותר שהכרתי בחיים,
באמת אני לא צוחקת. באמת. והוא גם גבוה וכזה... לא משנה, היא
נאלצה לעזוב, אבל לא בשביל משהו, סיבות אישיות שלה, אתה יודע.
בנתיים הוא היה צריך מישהי ואני באתי, לבנתיים, ודווקא היום
הוא לא יכול היה להגיע. איך זה שדווקא היום נפל עלי כזה דבר.
כלומר על שנינו, אני מתכוונת. טוב, תשמע אדוני, אני מבקשת ממך
לצאת, אני מצטערת. הגעת לכאן בוכה, מתייפח, לא היתה לי ברירה
אלא להכניס אותך, עכשיו אני רואה שאתה מרגיש כבר יותר טוב, אז
אתה יכול ללכת. אתה יכול ללכת בבקשה? אני לא יכולה... אני
מתקשרת לעירית, לד"ר, כן. אני אתקשר לד"ר. תמתין דקה. לא! לא!
תזהר... אוי ואבוי! זה האגרטל של עירית שהביאה מחו"ל! בוא,
תנוח. זה בסדר. אין צורך לבכות שוב. אין  לי בעיה עם זה. זה
ממש לא מפריע. אתה ממש לא מפריע. אני באמת רק רוצה לעזור לך,
לא קרה כלום, אתה לא צריך לבכות, די, זה בסדר, אני איתך, אני
פה איתך, בוא שב, שב. אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, אין לי
הכשרה מספיקה, אתה מבין? בוא, שתה קצת מהמים. זה בסדר. אתה לא
רוצה לדבר? אני מבינה. יש פה חוברות 'לאישה', אתה רוצה לקרוא?
אני חייבת להראות לך, חברה שלי נטע, עשו עליה כתבה, היא הוציאה
ספר לא מזמן 'לפחלץ את אימא', רוצה לקרוא? לא? אתה רוצה אולי
אני אמצא לך ספר נורמלי? רוצה לשכב כאן על הספה? יופי. תשכב.

מה? מה, אמרת משהו? שמעתי שאמרת משהו סוף סוף. בסדר, בסדר, אני
מניחה את השפופרת, אתה יכול להירגע. בסדר. אבל מה אני אעשה,
אני רוצה לעזור לך, אני מתקשרת רק בשביל לעזור לך. אני מצליחה
להבין שכנראה קרה לך משהו נורא שבגללו הגעת לכאן ככה. אבל אם
עירית או הד"ר היו כאן, לא היית מדבר איתם, אומר להם מה קרה?
תחשוב שאני פסיכולוגית, תחשוב שאני לא סתם. חבל שאמרתי לך שאני
רק סתם פה. תגיד לפחות משהו. אני לא יודעת כבר מה לעשות.

הנה, מקודם כן חייכת קצת. זאת אומרת שהכל יחסית בסדר, בסך הכל
בסדר, לא? לפחות את השם שלך תגיד לי, הנה אני אגיד לך את שלי.
עמית. נעים מאוד. עכשיו תגיד לי איך קוראים לך. נו מה אכפת לך,
אני רואה שאתה לא נראה אחד כזה שיכול להזיק, אני רואה את זה.
באמת. בעיניים שלך. עיניים מאוד יפות יש לך, שתדע לך. הנה אתה
מחייך. יש לך גם חיוך יפה אתה יודע? באמת. נו אז איך קוראים
לך? איך... שמעתי משהו. נו תגיד. נו אל תהיה כזה. איך? רון?
אני שמעתי רון, זה נכון? רון? טוב, מבחינתי אמרת רון. אוקיי.
אני אקרא לך רון. אז אני כבר אמרתי לך, אני עמית וזהו. והכי
אני אוהבת לקרוא לעצמי 'עמיתי וזהו'. נחמד לא? טוב, די נשבר לי
ממך, אני לא יכולה לדבר כל הזמן, גם אתה צריך לדבר קצת, זה לא
איזה מופע פרטי שלי. אתה מגיע לכאן, פותח את הדלת, נכנס... איך
באמת לא חשבתי לסגור את הדלת.

אתה חושב שאתה באיזה מופע פה אני מבינה. אתה צוחק ממני, הא?
אני מצחיקה אותך. אתה יודע זה מצחיק, אני לא מצליחה להצחיק
בדרך כלל, רק את האקס שלי, דניאל, הצלחתי. הוא היה שתקן כזה,
אומנם לא כמוך, אבל אחד כזה שלא מדבר הרבה, וכל הזמן הוא היה
צוחק ממני. אבל דניאל זה סיפור ארוך. אולי אני עוד אספר לך
עליו בהזדמנות אחרת, לך תדע. בכל אופן, אחרים? כלום. מתעלמים.
כאילו אני אויר. אבל יכול להיות שזה גם קצת בגללי, אני נהיית
כזאת... עוד פעם אתה מחייך. רק שקטים אני באמת מצחיקה,
מעניינת. תחשוב, אני ממש יכולה לעשות סטנד -אפ. הרי נהוג שהקהל
לא מדבר בזמן שמישהו מופיע, לפחות לא עם הסטנדאפיסט עצמו. זאת
אומרת שרק אני אדבר, והם ישתקו וככה בטח יצחקו, אבל לא. זה
משהו אחר, זה לא עובד ככה. לא ככה מצחיקים. טוב, אני באמת
מתחילה לאבד את עצמי כאן. די. תגיד עכשיו משהו ואם לא, אני
באמת שלא יודעת מה לעשות, לא יודעת. באמת שלא. אני בכלל לא
בטוחה שמותר לי להכניס אנשים לכאן כשאני לבד. אני מצטערת אבל
תצטרך לעזוב. זה לא אישי, אין לי ברירה. לאן אתה הולך. לא
תיזהר, מה אתה עושה?! לא! לא! רון! עזוב את המעקה! מטורף! מה
אני עושה איתך? חסר לך! חסר לך שאתה קופץ מהמרפסת עכשיו! אתה
לא יודע מה יקרה לי, אני אקפוץ אחריך, אני אומרת לך! תרד,
בבקשה, רון, אני מתחננת, אני לא צריכה את זה עכשיו. אתה לא
צריך את זה! תראה, הכל יכול להראות יפה. יפה. כן, תרד. צריך רק
להסתכל על הכל מזווית אחרת. באמת. אני חושבת שאני בדרך לזווית
הזאת, אני יכולה להסביר לך איך מגיעים לזווית הזאת, רק עזוב את
המעקה בבקשה. או. יופי. עכשיו בוא נחזור לשבת. כן. ככה. אני
אביא לי כיסא. אני אשב פה מולך, נדבר. אתה תראה, אתה תצא מכאן
היום בנאדם חדש. לא צריך שום פסיכולוג. הנה. קח את המטפחת
הזאת, תנגב. תירגע.

תראה. זה הכל עניין של אזימוטים. כבר אמרתי לך שהתחלתי השנה
ללמוד מדעים, לא? אז תשמע, זה לא סתם. לא סתם החלטתי על התחום
הזה. זה התחיל ככה. היו לי כל מיני מחשבות כאלה על זה שכל
בנאדם הרי מסתכל בצורה מסויימת על העולם, על החיים. לכל אחד יש
נקודה במרחב ואזימוט משלו למקום, לנקודה הנכונה. אני לא חושבת
שקוראים למה שאני מתכוונת 'אזימוט'. לדעתי, למה שאני מתכוונת
יש מילה אחרת, אבל זה לא הנושא כרגע. אני מאמינה שאתה מצליח
לרדת לסוף דעתי. נכון? אני צודקת? תהנהן לפחות... אוקיי.
עכשיו, מה שצריך זה לנסות להזיז את הזווית הזו, להצליח להסתכל
על הכל בצורה אחרת, אבל לא ליום אחד או יומיים, אלא בכלל.
לשכוח מדרך ההסתכלות הקודמת ולעבור בהדרגה לדרך הסתכלות חדשה.
אני מאמינה בזה שכל בנאדם יודע בתוכו מה היא דרך ההסתכלות
הנכונה בשבילו. אני מצאתי את שלי. לא. בעצם אני מגזימה. אבל
אני מאמינה שאני מתחילה להיות על הדרך הנכונה. הנה! עוד פעם
אתה מחייך. אני אוהבת שאתה מחייך. אבל לא אמרתי שום דבר מצחיק,
באמת. מה היה מצחיק במה שאמרתי, נו תגיד. למה חייכת פתאום, אני
לא מבינה אותך. דיברתי בסך הכל על זה שאני בדרך הנכונה על
האזימוט שלי. מה, אזימוט הצחיק אותך? טוב, אמרתי לך, אני לא
סגורה על ההגדרה הנכונה. אזימוט היא מבחינתי רק מילה כללית למה
שאני מתכוונת. אני אוהבת דברים כלליים. תפסיק לחייך אליי ככה,
זה מביך...

טוב רון, אני לא יודעת יותר מה לעשות. ניסיתי ובאמת שאני לא
בנויה לזה כרגע, תבין אותי. אני חלשלושה, זה גדול עליי. דברים
כאלה משפיעים עלי מאוד. אתה נכנס לפה, בוכה, לא נותן לי לעזור
לך איכשהו, מנסה לקפוץ מקומה עשרים... תחשוב עלי, מה אני אמורה
להרגיש. תחשוב.

לפי דעתי, מה שאתה צריך לעשות, במקום לבוא לפה, במקום לשבת לי
פה ולהפריע... ממש הרסת לי את כל היום הנחמד הזה שהתחיל באמת
מצויין... זה ל... לא נו, אני צוחקת, אתה לא מפריע! באמת!
צחקתי! רון, לא! עוד פעם? לא! יש לי עוד הרבה מה להגיד לך,
עזוב את המעקה! רד מהמעקה! עזוב! לא! אני קופצת איתך, אני
אומרת לך! אתה לא תשאיר אותי במצב הזה לבד! אני לא אוכל לסבול
את זה! אל תעשה את זה! עזוב לי את היד! אני... אבא'לה! אהה...