מנת קרב נוספת הונחה על הספק שולחן ספק כיסא. באותו רגע נכנס
המ"פ וביקש בסמכותיות יתרה שכל הפלוגה תלך לארוז את עצמם
הביתה. "רונן אורי ושירן, אתם סוגרים שבת".
כוסאומו המפקד המזדיין מלמלתי, "בוא לכאן עכשיו", הוא שמע
אותי...
אני לא חושב שהייתי עושה אחרת במצב שונה מזה, אני, שתמיד הייתי
המורד של כל המחלקה, ישבתי הכי הרבה בכלא, ונפקדתי פעמיים, לא
מוכן לוותר. בסוף נשארתי...
בלילה, הייתה חגיגה קטנה, קצת יין תירוש, עוגה יבשה ושאר מטעמי
צה"ל לדורותיו. כל כמה זמן התעוררתי לשמור ולהשתין בקור.
רמת הגולן בלילה לא נעימה כל כך.
בשבת, התעורר כל הבסיס לקול פיצוץ אדיר, ולמראה עינינו פרה
מרוסקת לאלף ואחת חתיכות, וזה היה מבאס.