בחברה החרדית נפוצים גמחי"ם למיניהם, אך מסתבר, שמושג זה שריר
וקיים, מימים ימימה, בחברה החילונית, ונפוץ במיוחד בקהילות
קטנות. אל גמ"ח מקומית תוכל להתוודע אם תשהה זמן סביר במקום.
שימעה עובר מפה לאוזן בלחישה. במקומות קטנים יודעים הרבה. הרבה
מעבר למה שמדברים עליו. יש דברים שנלחשים, שאין לדון בהם
בפרהסיה, מחשש, שמא תלבין פניו של מי מהמקומיים, הכרוכים זה
בזה בעל כורחם.
ומהי גמ"ח מקומית? אתה תוהה, ומסתבר להפתעתך, שאין בה משהו
בולט או לוכד את העין. בדרך כלל היא מצניעה לכת, מסתפקת במועט,
אין בה דבר שיעורר את תשומת לבך.
גומלת החסדים המקומית איננה נשית במיוחד, איננה מצטיינת
בסקסאפיל, ממש לא נערת חלומות. ברקורד יש לה מערכת יחסים
כושלת, ילד או שניים, ובמרבית המקרים חיה ללא בן זוג. היא
נואשת מכדי לבקש לעצמה משהו ראוי, בעלת דימוי עצמי נמוך וצורך
עז להוכיח לעצמה, שכולם חיים בזבל  -  ולא רק היא.  
גמ"ח מקומית איננה מעניקה חסדיה לרווקים המקומיים. היא מתמקדת
בגברים נשואים, כרסתניים, מקריחים פה ושם, כאלה שאין בהם הכוח
לחולל שינוי בחייהם. הם נשארים במסגרת המשפחתית הבלתי מספקת
מתוך עייפות, מתוך שיגרה מנוונת.
גמ"ח מקומית יודעת באופן ברור וכואב, שהיא רק ברירת מחדל. איש
ממאהביה אינו טווה חלומות שהיא חלק מהם. בדרך כלל, הגברים שלה
הפסיקו לחלום מזמן.
היא גומלת חסדים ליותר מגבר אחד ודואגת, במרומז, ליידע אותם על
קשריה הנוספים. על ידי כך היא יוצרת מעין תחרות סמויה וכורכת
אותם סביבה. היא, כביכול, לעולם לא מתחייבת לבלעדיות, מתוך
הכרה ברורה שאיש לא מחויב כלפיה, ולמעשה לעולם לא יתחייב. שהרי
אין מדובר ברומן מתגלגל המאיים לשנות סדרי זיווגים.
הגמ"ח חיה בתחושה שהיא משטה בנשותיהם החוקיות של גבריה. היא לא
יודעת, שמרבית הנשים, נשות קריירה החיות את חייהן, מודעות
לקיומה וחיות אתה בשלום. היא פותרת אותן מקרבה יתרה, ובלתי
מצודדת, עם בעליהן. הן יודעות היטב עם מי הן מחלקות חייהן,
ושמחות על המוצא שהזדמן להן,  מבלי לפרק את  המסגרת.
גמ"ח מקומית משרתת את הגברים ואת נשותיהם גם יחד, ומזלו של
מקום שיצר גמ"ח משלו, כי בלעדיה היו הבריות נדרשות לטלטלות
מיותרות, כשלמעשה כולם רוצים רק -
שהכל יעשה בש...שקט!!!  בש....שקט!!!