יש דברים שהוא לא יכול לדבר עליהן, הוא חייב לבנות חזות קשוחה
ורצינית, חזקה ועמידה.
כזה הוא,שבור לרסיסים מבפנים ורק ברגעים נדירים חושף את השברים
לאדם זה או אחר.
הוא גלוי, משתף ואפילו מנסה להיות חברותי בדרך כלל, קצת שקט או
קצת רועש זה לא משנה אבל עמוק עמוק יש דברים שלא עולים לשטח.
כן, הוא נוטה להתרגש יותר מידי לפעמים מהשטויות הכי קטנות
ואולי כי מהשטויות הכי גדולות קצת קשה לו יותר להתרגש בלי
להרגיש רגשות אשמה על שלא לכולם יש... וככה זה עד שגם לו אין,
והעצב לא מפסיק לחזור.
אך הבעיה הכי גדולה שלו שהוא נואש ורגיש מידי, כל כך שברירי
ועצוב עד כי נמאס לו כבר לכאוב ומנסה להפסיק לפעול, לתפקד,
להיות קיים.
מדי פעם, כמו עכשיו, על גל העצב הקיים והגדול, מצליח להתעלות
במקצת גל קטן של תקווה שבא עם רוח חדשה שתמיד נשבה קרוב אך לא
קרוב מספיק.
עכשיו פשוט מנסה לאחות את השברים.

ומי אמר שהוא רק משאבה של דם?