קיבלתי את הטופס לידיי, והצצתי בו.
מין: זכר  נקבה
גיל: 15-18 / 19 -22 / 23-30  /  31+
מצב משפחתי: רווק  /  נשוי / גרוש / אלמן
הכנסה שנתית: 10,000 ומטה / 10,000-20,000 / 20,000 ומעלה
יחסים: הייתה לך אהבה אמיתית / לא הייתה לך אהבה אמיתית

ולמטה היה כתוב: מחק את המיותר.
התלבטתי בקשר לאחת מהשורות. לא ידעתי אם 18 ושלושת-רבעי זה
15-18 או 19-22. בקשר לשורה על היחסים, בהתחלה לא הייתה לי
בעיה. ישר מחקתי את "לא היתה לך אהבה אמיתית". אחרי כמה דקות,
התחלתי להרהר אם שירה היא באמת אהבה אמיתית, או שאני רק משלה
את עצמי.
ישבתי על הכסא המרופט שהמשרד המרופט עוד יותר סיפק לי, והרצתי
בראש שלי את כל הרגעים היפים שעברתי יחד עם שירה. כל רגע איתה
היה מושלם, כל רגע קיוויתי שלא ייגמר, אבל האם זו  אהבה
אמיתית? ומי המשרד המסריח הזה שייקבע מה זאת אהבה אמיתית?
הנחתי את הטופס על השולחן, אמרתי לפקידה שנזכרתי שיש לי
התחייבות לקיץ, ואני בכלל לא יכול לעבוד אצלם, והלכתי.
לא רציתי ללכת הביתה, כי ידעתי ששירה מחכה לי שם, מדברת עם
ההורים שלי.
אמרתי לה שאני חוזר תוך חצי שעה, אז היא החליטה שהיא כבר תבוא,
במילא היא צריכה לקבוע עם אמא שלי תור למניקור. הלכתי ברחובות
צדדים, כדי לא לראות אנשים שאני מכיר, וחשבתי. חשבתי על שירה,
ואיך כשהיא מחייכת  יש לה ברק בעינים, ברק של אושר צרוף,
שממוטט אותי. חשבתי על הצחוק המתגלגל שלה, ואיך שהכתפיים שלה
רועדות בזמן שהיא צוחקת. נזכרתי בטיול שעשינו לפני חצי שנה, עם
ההורים שלי, שהסכימו לתת לנו חדר לבד. איך טיילנו באמצע הלילה
לאגם הקטן שליד הקיבוץ ושם בילינו את הלילה.
חשבתי על השיער שלה, ארוך ומדהים, שלפעמים בא לי להבלע בתוכו,
ולא לצאת.על עיני הנץ שלה, שתמיד קולטות אותי מרחוק, ומביטות
בי באהבה כל פעם שאני מדבר. נזכרתי בדיונים האינסופיים שלנו על
המצב במדינה, על מזג האוויר, על החיים, המוות, ומה שביניהם. כל
נושא שבעולם. תמיד היתה לה דעה משלה, שלא השתנתה גם בסוף
השיחה. חשבתי על איך שרועדת לה השפה התחתונה כשהיא  בוכה, וכמה
שזה סקסי. הרהרתי בגופה המתפתל, שנראה כמו גוף של חתול, גמיש
כזה, שיכול להכנס לכל מקום. חשבתי על האופי המדהים שלה, איך
שהיא מצליחה להצחיק אותי כל פעם מחדש, ולגרום לי להרגיש טוב עם
עצמי.

כשחזרתי הביתה, ראיתי את שירה יושבת עם אמא שלי, מדברת איתה על
פוליטיקה. קראתי לה לחדר, כדי שנוכל לדבר בפרטיות.

למחרת הלכתי שוב למשרד המסריח, שחושב שהוא יודע הכל, ומילאתי
את הטופס מחדש. הפעם ידעתי מה למחוק- 18 ושלושת-רבעי זה
15-18. מחקתי גם את "היתה לי אהבה אמיתית", נתתי את הטופס
לפקידה, ויצאתי.
בחוץ ראיתי את אורי, שישר שאל אותי:
"תגיד, זיו, למה הלחי שלך כל-כך אדומה?"