עיניך בהירות וגדולות, איך אינך רואה נכוחה
עטוף בערפל שמעמעם את אור חייך

דורשי שלומך מגיחים, עוברים
כמו הדים מתרחקים

בגוף נרפה, אך מצח מקומט
אולי מחשבתך צלולה ובהירה?

האם גשמי ברכה מציפים דמיונך
מצמיחים מאדמה טרושה תקומה?

אתה שוב נחבק לידי אימך?
צובר ביטחון לצאת אל דרכך

אתה שוב נרמס תחת קלגסים?
חולם על ידיים ללא מספרים

אתה שוב נמלט לגבולות, בורח מהתופת?
מחפש פינה שתוכל להיות עצמך

אתה שוב מתכופף על ברך אחת?
נשבע שלנצח תחיה אהבה

אתה שוב מניח גשרים בצבא ההגנה?
כדי להגיע אל הצד השני בבטחה

אתה שוב מחזיק בידיים רועדות תינוק?
שיכנס בברית עולם כבנך בכורך

אתה שוב מנגר תילי תילין של נסורת?
מצפה לחזור לבית החם, לארוחת המשפחה

אתה שוב סופג מהלומת מתכת?
להתחיל מהתחלה בהליכה הארוכה

אתה שוב יושב את שולחנך שבפינה?
משורר ומשחרר פנינים מנשמתך

אתה שוב מציין וחוגג יובל לאהבה?
מתכנן עוד 82 אביבים של גבורה

אתה שוב חובק את ספר התורה?
לפני מאות פרצופים שמלווים בתפילה

אתה שוב משמיע קולות מצחיקים לבני הפעוט?
מחכה לשמוע אותו ממלמל אליך 'סבא'

אתה שוב עטוף בגלימה של תפילה במקדש האל?
רושם לעצמך זכויות בגן העדן.


אתה שוב מתחבק ומחייך אל בניך, נכדיך?
בחיבוק מטלטל שיפזר את הערפל
ומתוכו פתאום תראה אותי
בוכה וצוחק אליך

אתה שוב, רק אתה ואתה ואתה ואתה
אני רק מחכה פה שתחזור ותהיה שוב אתה.