עוד יום שישי רגיל התקדם אלינו. כרגיל הבנות התחילו לתכנן מה
כל אחת תלבש ועם מי היא תבלה. וזה לא שלא הייתי משתתפת בדיון
השבועי הקבוע הזה, פשוט לא ציפיתי כל כך לקראת המסיבה. גם די
קיוויתי שאני אוכל להמציא תירוץ ברגע האחרון ולא לצאת [מה שלא
ממש הלך לי].
ידעתי שיהיה משעמם, זה מה שקורה כשהולכים לאותו מקום כל פעם!
איך הן אף פעם לא מקשיבות לי, ואיך כל פעם אני נגררת לצד השני
של העיר.
סופסוף הצלחתי לגרור מישהי שתשב איתי בחוץ. איך שהתיישבתי היא
גררה אותי פנימה בצווחות מחרידות שנשמעו קצת כמו מילים של שיר
מסויים [עוד לא זיהיתי לגמרי.] כמובן שכמו בכל יציאה טובה
נכנסתי לפוגו רצחני [אני חייבת לציין שבכל פעם אני נכנסת! אבל
ל-א מתוך רצון.] בד"כ אני פשוט בורחת הצידה, אבל הפעם היו פשוט
כל-כך הרבה אנשים שלא היה לי לאן לזוז. פתאום מתוך כל ההמון,
יד מושטת ,שיער מתולתל שחור ,זוג עיניים חומות מדהימות וחיוך
משולם השקיטו את כל רעש המסיבה. הוא עזר לי לקום ומיד אחרי
שקמתי הוא נעלם. ניסיתי למצוא אותו, חיפשתי בפנים בחוץ, בכל
חור במקום! [בכל מקום בחור!] כמה שחיפשתי לא הצלחתי למצוא
אותו.
עמדתי מחוץ למועדון לבד, כבר הייתי נואשת ,ידעתי שאני לא הולכת
למצוא אותו הערב. לא ידעתי אפילו איך קוראים לו.
לקראת סוף השבוע הבא הצטרפתי לדיון הקבוע על יום שישי.
תיכננתי כבר מה אני אלבש איך אני אתאפר, ידעתי שאני הולכת
לראות את האיש האבוד שלי. עוד שבוע חלף, ושוב היינו באותו מקום
אותו יום אותה שעה, רק שהפעם הזאת הייתה מתוכננת להיות ממש
מיוחדת, המפגש המחודש עם האיש שלי. במשך כל הערב חיפשתי את
העיניים האלה, החיוך הזה. כל כך רציתי לשחזר את השנייה הזאת
שהייתה הרבה יותר אמיתית מהרבה דברים שקרו לי בחיים. במשך כל
הערב חיפשתי ולא מצאתי. כל ההתרגשות שלי וההכנות לערב הזה, הכל
לשווא ושוב מצאתי את עצמי יושבת בחוץ, על המדרכה, מחכה לבנות
שיצאו. מאז אותו ערב הבנות היו יוצאות כל סוף שבוע בלעדי
ומעבירות את כל משך השבוע בסיפורים על מה שהיה ועל תכנונים
לסוף השבוע הקרוב.
בדיוק הייתה לנו שעה חלון [כמו שאנחנו עושות לעצמנו בכל יום
ראשון]. והבנות התחילו עם הסיפורים השבועיים שלהן על החמוד
ההוא והכוסון הזה.. לא יודעת למה, אבל השבוע הרגשתי משו ממש
אמיתי באיך שאחת הבנות דיברה על השבועי שלה. היא סיפרה על איך
שהם נפגשו ,על השתי מסיבות האחרונות שהם בילו יחד ואז כמובן
באה השאלה, ואיך הוא נראה? [למרות שהיא הייתה ידועה בכך שהיא
יוצאת רק עם אנשים שווים ביותר.] באותו הרגע היא נשכבה על הדשא
והתחילה לדבר במין דיבור חולמני שכזה, "יש לו שיער מתולתל"
צחקתי לעצמי, גם לאיש שלי יש תלתלים "יש לו עיניים חומות פשוט
מדהימות!" עצרתי, הפסקתי לחייך, מה אם האיש האבוד שלי יוצא עם
אחת החברות הכי טובות שלי?! חזרתי לחייך מה הסיכויים שזה
יקרה?!
הפסקתי להקשיב לה. שמתי עליי את האוזניות. היה לי מספיק נחמד
לראות אותה מאושרת ולדעת שטוב לה. קולות השיר ברקע יחד עם
המראה שלה מספרת בהתלהבות הסיחו את דעתי מהאיש האבוד שלי והאמת
שגם ממש שעשעו אותי.
בסיפור משתלבים חלקים מחיי החברות הטובות שלי שאחת מהן גם
כותבת בסטייג ויש לה סיפור מעולה במיוחד גם על המקרה הספציפי
הזה.