שלומי היה דג מנקה. אתם בטוח מכירים את הסוג הזה. הדג המכוער
הזה שאוכל את הירוקת ושאר הדברים המגעילים באקווריום. בכל
אופן, שלומי היה אחד מהם רק שהוא היה הרבה יותר מכוער משאר
הדגים המנקים הרגילים. אני הגעתי לחנות לא מזמן וישר אני
ושלומי התחברנו, אני חושב שזה היה בגלל שלא היו עוד דגיגים
באקווריום ההוא ובטח לשלומי היה די משעמם, אבל מי יודע? אולי
ישנן סיבות אחרות. אני הייתי הרבה יותר יפה משלומי, תמיד ידעתי
שאני יותר יפה משאר הדגים המנקים האחרים, תמיד ידעתי שאני
מיוחד אבל לא בצורה רעה כמו שלומי שהיה מכוער מאוד, אלא בצורה
טובה.
ישר כשהגעתי לאקווריום הדבר הראשון ששלומי שאל אותי לגביו היה
איך הגעתי לאקווריום אז סיפרתי לו שהגעתי מהים. שלומי תהה ושאל
אותי מה זה ים ואני הסברתי לו אבל כמעט כל מושג שאיתו ניסיתי
להסביר לשלומי מה זה ים הוא לא הכיר. בסופו של דבר שלומי אמר
לי שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא חי באקווריום הזה בחנות החיות
הזו ושכנראה שבכלל שם הוא נולד ואז עלתה בראשי הברקה! הבנתי
ששלומי חושב שאין חיים מעבר לאקווריום. אז החלטתי לספר לשלומי
את האמת, סיפרתי לו שיש המון דברים מחוץ לאקווריום, ישנו עולם
שלם ענקי לראות ולגלות ומאז שלומי כל הזמן התחנן שאני אספר לו
מה יש בעולם מחוץ לחנות החיות, סיפרתי לו על הים הגדול והכחול,
על המרחבים הגדולים, על החיות המוזרות שחיות שם ועוד על המוני
דברים. הוא התלהב מאוד מהסיפורים שלי וכל הזמן ביקש ממני לספר
לו עוד ועוד ועוד.
יום אחד שלומי פשוט השתגע, הוא הפסיק לדבר איתי ולשאול על
העולם מבחוץ הוא פשוט התחיל לקפוץ מעל לפני המים של האקווריום
ולנסות להגיע גבוה יותר וגובה יותר. כשבעלי החנות הבחינו
במעשיו המוזרים הם בדקו טוב טוב אם המכסה של האקווריום סגור
היטב כדי ששלומי לא יתעופף לו החוצה וכאשר ראו שהוא סגור טוב
אז הם עזבו אותו. היה נדמה שהם לא ראו במה ששלומי עושה משהו
חריג. מאז אותו יום שלומי לא דיבר איתי יותר ורק קיפץ וקיפץ,
זה גרם לאנשים להסתכל על האקווריום שלנו בתמיהה ואני הייתי
מסמיק בבושה (מה אתם מסתכלים עליי ככה? זה שאני דג לא אומר
שאין לי רגשות!). הייתי אומר לשלומי שיפסיק עם זה ושבגלל
ההתנהגות הזו אף אחד לא יסכים לקנות אותו ועוד יותר נורא, אף
אחד לא יסכים לקנות אותי אבל הסתבר ששלומי היה אגואיסט ורק
המשיך בטירוף שלו בלי להתחשב באחרים. בסופו של דבר מישהו קנה
אותי ולקח אותי מחנות החיות ההיא ומהאקווריום שלי ושל שלומי.
שלומי אפילו לא טרח להגיד לי שלום, הוא היה עסוק מדי בענייני
הקפיצות שלו, ואם בכלל מישהו הסכים לקנות אותי זה בשום אופן לא
היה בעזרתו והכל היה הודות המזל שלי שאני כזה יפה ושאף אחד לא
יכלו לעמוד בפני.
לפני כמה חודשים חזרתי לחנות החיות כי כל שאר הדגים באקווריום
מתו ולא היה בי צורך יותר למרות שאני חושב שהוא יכל להשאיר
אותי שם לבדי, אני יפה כ"כ שאני מספק שעשוע פי 4 משאר הדגים
ביחד. כשהגעתי שמו אותי באותו אקווריום שבו מקודם אני ושלומי
היינו אבל שלומי לא היה שם ובמקומו היה דג אחר (שאולי היה יפה
יותר משלומי אבל בהחלט לא היה יפה יותר ממני) אז החלטתי לשאול
אותו מה קרה לשלומי, ולאן נעלם? ואז הדג המסתורי סיפר לי את
הנורא ביותר. הוא סיפר לי ששלומי נתקף רצון עז להיות חופשי עוד
הרבה לפני שאני עזבתי את האקווריום. הוא רצה לצאת מהאקווריום
הקטן הזה שלפני זה היה כל עולמו, הוא רצה לברוח מהאקווריום
ולגלות את העולם מחוץ לו ששלומי מעולם לא זכה להכיר לפני.
בסופו של דבר הוא הפסיק לקפוץ והיה נראה שהטירוף עזב אותו והוא
חזר לשחות לו באקווריום כמו דג רגיל. אבל אז, יום אחד בזמן
שפתחו את הפתח של האקווריום כדי להאכיל אותו הוא זינק מחוץ
לאקווריום ונפל על הרצפה, הוא התפתל במשך כמה שניות על הרצפה
ואז פשוט הפסיק. הדג המסתורי אמר שהוא לא יודע מה קרה לשלומי
אבל הוא זוכר שהדבר האחרון שהוא ראה על שלומי היה חיוך, חיוך
אמיתי. חיוך של חופש.

לזכרו של הדג של אחי הקטן שנרצח.