גילי, גילי שלי, שמחת חיי...
כבר שנה שלא כתבתי, שנה אתה לבד
כל כך מהר, כמו... רק אתמול.
המכתבים, הטלפונים, השיחות הארוכות
אל תוך הלילה,
המריבות...
הסליחות שאחריהן, הנשיקות...
הכל חוזר שוב ולוחץ,
הכל שוב מתפרץ
איך אמרת שתמיד, תמיד כאן תישאר
איך אמרת שאפילו תמות למעני...
ועניתי רק "תחיה", תהיה כאן לידי...
ואהיה גם לצדך.
איך...?!
כבר שנה אתה לבד
גם אני... עם אף אחד
מחכה שוב למפגש,
שתגיע, שתלחש
שהכל היה חלום
שהיית כאן תמיד
ששוב לא תעזוב...
שתחיה למעני!
21.10.2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.