איך רציתי להמשיך לחלום עלייך
חלומות מתוקים מדבש, מתוקים מרימונים.
איך רציתי לערוג בתשוקה עזה של לביאה
לגופך
למבטך
לישותך.
איך רציתי להמשיך לבנות ארמונות של תקווה
שדות עמוסי יבולים שנקצור יחדיו בעתם.
כרמי גפנים להפכם לשכר
שירווה צמאוננו, ימלא את קרבנו ויקחנו, הלאה אל המחר.
איך רציתי לחרוט על האבן, עזה כמוות אהבה
ובגופי ליצור חיים, אהבה לנצח, נצחים.
איך מבין כל אותם הדברים שרציתי
לא השכלת לראות העוצמה?
לא היה בכוחי לבטא זאת, לא היה בכוחי לקיימה.
איך חומות של מגן מעלייך וסכרים שהצבת ממול
רגשותי,
לא חדרו אל נפשך
לא בטלו את הגבול.
לא אפשרו המרחב הנכון להנביט חלומותי.
נעלמו מעינייך רגשותי
כלא היה כל מבטי.
מוסגר כתינוק כעובר ברחם
לא שומע, לא רואה.
ואני לא השכלתי להבין
כי אהבת אם חפשת.
ואני, עוד פורשת רחמי עלייך
מבינה ומנוחמת.
כאשר חלומותי נופצו ברעש
חובק אתה אשה אחרת.