כמה פעמים אמרת אוהב ולא התכוונת,
כמה פעמים בכית בלילה כשהלכתי,
כמה פעמים צעקת את שמי ולא באתי,
כמה פעמים שאלת את עצמך למה?

לי זה קרה כל כך הרבה פעמים מאז שהייתי איתך, וכמובן גם אחרי
שהלכת.
ואין לי לאן לברוח ואף אחד לא נותן לי לשכוח.
ואז פתאום עזבת, נעלמת כאילו שהאדמה בלעה את נשמתך.
ואני צעקתי ולא באת ואני בכיתי ורק הכרית ידעה.

ניסיתי למצוא את ידך לאחוז בה, אבל לא היית כאן. בלילה אחד
הלכת, נכנסת למונית ולא חזרת...  הבטחת! איפה אתה עכשיו?
למעלה? מחכה לי באיזו פינה. הנה אני כותבת, חושבת עלייך ושוב
בוכה.
מתי אראה שוב את חיוכך? כל יום אני חושבת, מה אם אני לא אחכה
ואקח את הדרך הקצרה. הרבה יותר מהר אזכה לראות אותך.

תן לי סימן מה לעשות. לבוא אליך או לחכות עד אשר מישהו אחר
יחליט שזה הזמן לשוב ולראות אותך ולהיות שלך לעד? שוב אני מגיע
אלייך עם בקשה. בבקשה עזור לי, אני אוהבת אותך.


לאותו אחד שבלעדיו קשה לי כל כך.