הוא פסע בשבילי העולם,
אלוהים קרא לו אדם.

מסביב הייתה צמחיה עשירה,
ירוקה, מגרה.
לרגליו היה דשא סמיך ורך.

הוא התקרב לאגם קטן וצלול
ונעצר מביט מבעד לשרכים הרעננים,
כי בתוך האגם, במי האפסיים
הוא ראה יצור, שהוא עוד לא ראה בינתיים.

זאת הייתה האשה הראשונה
והיא הייתה פצצה אמיתית,
כי אלוהים עשה אותה לפי הפנטזיות הכי מטורפות שלו.

הוא העביר את מבטו על גופה
וככל שספג יותר, הרגיש שהוא רק נהיה יותר רעב.
הלב שלו דפק כמו משוגע
והוא הרגיש כל-כך טוב,
כמו שאף אדם לא חש מעולם אחריו.

ובלבו הוא אמר "תודה, אלוהים".