New Stage - Go To Main Page

בועז רימר
/
שלוש שנים בלימבו

היה אפרורי בלימבו. לא היה ממש קר, אבל קשה להגיד שחם. אור
צהבהב זרח לפאתי מזרח, אם אפשר לקרוא לזה ככה, ועננים כיסו את
המדרגות לגן עדן. לא היה נוף, רק ערפל מסביב. ריף ישב עם דומאל
ושיחק שש בש כשגבו אל המדרגות. שח הוא לא ידע. מאחורי דומאל
הוא יכל לראות את השער המאיים של הגיהנום עם הצבעים האדמדמים
שליטפו את כל הגולגלות והשלדים שכיסו אותו. מדי פעם עברה נשמה
מהארץ בדרכה לגיהנום, דומאל היה מעיף עליה מבט אדיש והיא היתה
ממשיכה בדרכה אל עבר חיי נצח של ייסורים. ריף היה מתבאס כל פעם
שהוא היה רואה את זה, אבל מה כבר הוא היה יכול לעשות בנידון,
רק לקוות שיצא לו דובל.
מדי כל כמה אלפי נשמות שהיו עוברות היתה אחת שהיתה זוהרת במן
אור משונה, דומאל היה קם, מותח את כנפיו, ומפנה אותה באדיבות
כלפי המדרגות לגן עדן. הוא היה אומר בהתנצלות, סליחה טעות. גם
אנחנו טועים, אתם יודעים, אף אחד לא מושלם.

בוחן לב וכליות, הא? גיחך ריף בפעם המאה וכמה ומשך באפו אחרי
שנשמה של אחת שבטח היתה דוגמנית-על בחייה הקודמים הופנתה
באדיבות והתנצלות כלפי המדרגות למעלה.

אתה ממשיך לדבר עליו בזלזול? שאל דומאל במבט בוחן. כבר עכשיו
אני יכול להראות לך את הדרך למטה. הוא אמר בטון קפדני. רוצה
קפה? דומאל פנה אל פינת הקפה שלו בבוטקה והעמיד פינג'ן. אתה
יודע שהוא לא טועה הבחור הגדול. פשוט לפעמים אנחנו לא שמים לב,
אז יש טעויות.

אה, אז זה עניין של יח"צנות שהוא באמת יודע את הכל ושם לב
להכל? לגלג ריף והדליק קאמל. אם לי לא מגיע לעלות אז למי? שאל,
אולי אני אעשה לכם סדר שם בבלאגן. זה הכל עניין של שיטתיות.

דומאל ציקצק בלשונו והגיש את הקפה המהביל. חטא קדמון ההיבריס
הזה שלך. אולי בגלל זה לא מגיע לך. מלבד זאת שנינו יודעים
שהשיטתיות שלך לא משהו. הוא הניח את הספלים ליד הלוח וגלגל את
הקוביות.

נו? אז שיחליטו כבר ויקחו אותי מכאן. שש בש או לא, משעמם לי
לאללה, נאנח ריף. אם כבר חטאים, אפשר להתחיל עם עצלות, ואחר כך
עם גרגרנות - מהתסכולים, טפח ריף על כרסו. ההיבריס זה סתם קטע
של ריגשי אצלי, בדרך כלל זה מאד שטחי, זה לא שאני חושב שמגיע
לי משהו שלא מגיע לאחרים.

כל החטאים נובעים מרגשי נחיתות או חולשות אחרות. אני באמת לא
מבין מה הבעיה שלך, ריף.

הבעיה שלי? למה מה עשיתי רע למישהו?

דומאל לגם מהקפה שלו בחיוך עצוב, יש הטוענים שאתה טרוריסט
בינלאומי, הסתכל עליו במבט בוחן, וגם רוצח, הוסיף.

כן, הא? ריף גחך. מקסימום שקרן מתלמד. גם בזה אני לא משהו.
אפשר לחשוב שאתם לא משקרים. באו אלי שתי שרלילות והתחילו להגיד
לי מכניסים אותך לצינוק טרם טרם טרם וזה, למה אתה עבריין. אתם
באמת צריכים לעשות בדק בית על הצוות שלכם.

הן לא משלנו, הסתכל עליו דומאל במבט קר. שדות. סוקובוס.

אני? עבריין? המשיך ריף להעלב. אני לא רוצה להיות מיטניק, מילא
אם הייתי שאקל כמוהו, אבל סתם לשבת? מה יכלתי לעשות? אמרתי
להן, תזהרו, בניתי פצצת אטום על טיימר במרתפים של נוראד. זה
הרגיע את השדים לפחות, רק כח הם מבינים. אין לי מושג למה הם
האמינו לי. נראה לך שאני יכול לבנות פצצת אטום? מילא יכול,
נראה לך שיש לי כח לעשות כזה דבר? עוד להכנס למרתפים של נוראד?
אתה יודע איזה שמירה יש שמה? ריף ממש התפקע מצחוק עכשיו. לא,
אני עצלן מדי ופחדן מדי לעשות משהו כזה. תקרא לזה פרקטיקל
ג'וק. מילא אם הייתי שקרן מוצלח, כמוך. אני לא הייתי מאמין
לעצמי על כאלה בדיות.

כמוני? דומאל ממש נעלב. בחיים לא שיקרתי לאף אחד. מקסימום שקר
לבן פה ושם. תורך.

ואל תשכח כמובן את העניין המוסרי, המשיך ריף בליהוגיו. אתה
חושב שאין לי לב? שאני ארצה לפתוח בשואה גרעינית? לגמרי איבדתם
את האמון שלכם באנשים, הא? לריף היה מבט נוגה. אתה יודע שאני
מאמין בזה שלב האדם טוב מנעוריו דווקא, ולא רע. סמכתי על זה
שההוא למעלה בוחן לב וכליות, ויודע מי היה ילד טוב ומי לא.
כנראה שאז בדיוק "הוא לא שם לב". ריף בחן את דומאל במבט מלגלג.


וההאשמות שלך ברצח? מבטו של דומאל היה קר כקרח, ידיו שלובות על
חזיהו.

ריף נעץ בו עיניים חזרה. עד שהבנתי שהשדים מתעתעים בי כנראה
שהיה כבר מאוחר מדי. אני אטום לפעמים, אתה יודע. מקסימום הרג
בשוגג ללא ידיעה, או משהו כזה. יש כזה סעיף אשמה? אתה חושב
שבאמת הבנתי שההוא צלף? אתה חושב שבאמת הבנתי שהסגרתי את אח
שלי הגדול למשטרה? מרוב שאתם בהסוואה אתם מבלבלים את עצמכם. אז
אני מרגיש אשם, ככה זה כשאתה יהודי. קודם להרגיש אשם אחר כך
אתה בוחן אם אתה באמת אשם או לא. אבל אתה יודע שאין לי לב לזה,
ואני לא רצחתי אף אחד. אני אעדיף למות קודם. לפעמים בכלל נדמה
לי שהפילו עלי תיקים בשני המקרים. אני יכול גם להסביר לך איך
ומה. רוצה לשמוע?

דומאל שתק והמשיך לבחון אותו במבטו.

כמה זמן אנחנו כאן? ריף שינה נושא וגלגל את הקוביות. הזמן לא
עובר כאן הוא ניסה להתרווח על ההדום שישב עליו.

לא, לא עובר. אבל בערך שלוש שנים עברו על הארץ בנתיים. משני
הצדדים כבר מצפים לך, ההחלטה שלהם עוד לא הגיעה. ואתה, עם כל
הדאווין שאתה מריץ עליהם, אם תמשיך ככה יבעטו אותך חזרה לארץ
לאיזה דירה קטנה בראשון עם שני כיווני עשן.

לחיות חיים רגילים? כבר עדיף לעבור בשערים האלו. הפנה ריף את
שערו המדובלל לכיוון שערי הגיהנום. אבל לא נראה לי שיום אחד
אני אשרוד שמה. יבעטו אותי למדור הכי תחתון בשניה הראשונה
שהרגל שלי דורכת שם. אתה יודע איך זה.

תאמת לא יודע. דומאל הסתכל עליו. בחיים לא נכנסתי. הוא התמתח
והכנפיים הלבנות שלו התמתחו גם הן. זה היה מרהיב.

העיניים של ריף נצצו. אולי השיטה שלכם לא משהו. אם באמת הכל
נכתב מראש, למה זה מגיע לי? מה אני איוב? למי עשיתי רע? אני
אשם שלפעמים אני כל כך טאמבל? כמה אני צריך לסבול בגלל זה?

נו, אמרת בעצמך. עצלות, גרגרנות והיבריס פה ושם. זה מספיק
בשביל לעבור לשם. הוא הצביע עם אגודלו אחורה.

אבל אני איש טוב. ריף כמעט התחיל לבכות. זה אתם שהסיסטמה שלכם
היא לא משהו.

דומאל הסתכל עליו במבט קשוח. הסיסטמה שלנו עובדת כבר אלפי
שנים. תפסיק להאשים אחרים, ותסתכל פנימה. אתה פחדן.

אפשר לחשוב שאתה לא? יכלת לשבת בכל מקום אחר, לאכול לוייתנים
ולרקוד ריקודי עם למעלה, במקום זה אתה כאן. בטח לא הציבו אותך
כאן בגלל עודף אומץ לב. זה לא שמישהו יכול לברוח מהשער ההוא.

תתפלא, דומאל אמר, וטפח על חרבו. יצא לי להשתמש בה יותר מפעם
אחת.

אז יש לופ-הולז, הא?

כן, מה לעשות, אף אחד לא מושלם. תורך.





בהשראת ההרפתקאה "ממעמקים קראתיך" מאת אסף ברטוב במשחק
תפקידים המבוסס על אין-נומינה
ו"עסקת חייו" - סיפור קצר מאת אתגר קרת



לימבו - מימד ביניים בו הזמן לא עובר.
קווין מיטניק - האקר שנכלא ל- 5 שנים מבלי שהועמד למשפט
סוקובוס - שדות שגונבות נשמות
נוראד - North American Aerospace Defense Command - מרכז
ההגנה הגרעיני האמריקאי



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/6/01 12:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בועז רימר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה