משפילה מבט
לא רוצה להיראות
לא רוצה להיות עם כולם.
היא פוסעת הצידה, לפינה שקטה
עכשיו היא יכולה להוריד מפניה את החיוך המאולץ
החיוך המאולץ הזה שכולם אוהבים
החיוך הזה שהיא מחייכת בשבילם, ורק בשבילם.
עכשיו היא בצד
והחיוך נעלם
היא לא רוצה לראות את כולם.
היא רוצה לראות את הלב הפגוע
זה שנשבר לרסיסים
זה שמבחוץ, גורם לחיוך שכולם אוהבים
אך הוא זה שמבפנים קורע את הנשמה.
אז כלפי חוץ הכל מושלם,
זה לפחות מה שהיא מקרינה לעולם.
אך מבפנים, הנשמה גוססת
לא יכולה לסחוב יותר
לא יכולה להמשיך
רוצה לפרוש, אבל לא מסוגלת
מתמודדת.
מנסה, לפחות.
לא מצליחה, שוב גוססת.
לא בטוחה שהתמודדות אפשרית
אך היא לא מאבדת תקווה
היא קמה, מחייכת שוב את החיוך המאולץ שלה.
את החיוך המאולץ הזה שכולם מאוד אוהבים.
פוסעת למרכז החדר ומתחילה לדבר עם כולם
מתחילה לצחוק, לשיר ולרקוד
היא לא נותנת לו להשתלט עליה
עכשיו היא שולטת בו, בכאב. |
