יום אחד אמר אלהים
הבה נברא עולם מקסים
יהיו בו חיות וגם צמחים
יצורים נפלאים-וגם אנשים
ישב אלהים עם מלאכים
והתחיל לעסוק במלאכת חושבים
התחיל ויצר שמש זהובה
המקרינה על העולם חום ואהבה
אחרי השמש בא הירח
שאותנו בלילה הוא לא שוכח
המשיך אלהים ויצר כוכבים
שעם הירח בלילה מאירים
המשיך וברא שמים כחולים
לשמש, ירח וכוכבים
מתחת לשמים היה הים
מים רבים-כחול צבעם
אז חשב לעצמו אלהים:
אצור אדמה לבעלי החיים
משך את המים ונוצרו החופים
מרחבים מלאים אדמה וסלעים
על האדמה יצר אז צמחים
עשבים ירוקים ופרחים מרהיבים
יצר עצי נוי, עצי פרי למכביר
וביופים -את העולם העשיר
עתה הגיע תור בעלי החיים
גדולים קטנים-מכל המינים
בעלי כנף ובעלי רגליים
ובעלי סנפירים השוחים במים
לבסוף, הגיע תור האדם
תפארת היצירה, כמעט מושלם
העולם כולו נוצר למענו
החיות והצמחים לסיפוק רצונו
אולם, לא טוב היות אדם לבדו
זקוק הוא למשהו למלא את עולמו
ראה אלהים את צרתו
ויצר לו אישה-צלע מצלעו
וכך, חי לו האדם בעולמו
הצמחים והחיות משרתים אותו
עתה הושלמה מלאכת מחשבת
כשזכה האדם באישה אוהבת |