כפרומיתיאוס לאש שבליבך
הושטתי את ידי
ליטפתי את גופך לכל אורכו
לאט בלילה המקפיא.
אחזתי בך וידעתי שלא אעזוב
שאפתי את כולך לתוכי
והייתה נפשי בתוכך.
טעמתי את טעמך הממכר
בהתחלה לאט ובזהירות
אחר כך הטירוף עד מחנק.
ואת שנתת את כולך
נכלת לאיטך בקול חרישי
מתוך חלוני הפתוח
הרוח הכתה בראשך ובראשי.
והיינו שותפים לגורל
קיצנו קרב ובלתי נמנע
ואת נעלמת ומשתנה מול עיניי.
לפתע לא נותר בך דבר
ובמבט אחרון על גופך העירום
נשמטת בין אצבעותיי
למטה אל הרחוב הקר.
נפילה אינסופית, נחבטת בקירות התיהום
עקבתי בעיני אחרייך
אורך נחלש עם כל פגיעה
מול עיני התפרקת עד הדעיכה.
מתה, עצמך לאט את עיניך
ואני הסטתי את מבטי ממך
ויצאתי מהחדר את העולם שבחוץ.