- "חשבת פעם כמה פעמים אנחנו שומעים או רואים את המילה מוות
בשנה?" הוא שאל והחזיר לי את העיתון.
- "לא" הבטתי בדף הראשי '8 הורגים בפיגוע בקו 18, ירושלים.'
- "לא חשבת? או שאת לא חושבת שאומרים כל כך הרבה?"
- "גם וגם." החזרתי לו את העיתון.
- "אני חושב שאת טועה, אנחנו משתמשים במילה הזו כל הזמן."
- "כמו כל מילה אחרת." חייכתי אליו.
- "איך את יכולה בכלל להשוות את המילה מוות למילה כיסא, בית או
שמש?"
- "כולם מילים."
- "כמו שכולנו בני אדם נכון?" צחק למולי ואני משכתי בכתפי.
- "כן, למשל המילה שמש מופיעה יותר פעמים בשנה מהמילה מוות."
- "לא נכון, רק תחשבי על זה, כמה פעמים שמש נכנסת לך למשפט
וכמה פעמיים מוות."
- "שמש אני רואה כל יום, מוות לא."
- "ברור שאת רואה."
- "אני מתכוונת פנים מול פנים."
- "כי המוות כל כך חזק עד כשתראי אותו אז, לא תהייה לך בררה
ותאלצי להסתפק בלראות אותו רק פעם אחת."
- "כן."
- "בכל מקרה אני בכלל לא יכול לספור את מספר הפעמיים שאנחנו
אומרים את המילה או משהו שמתקשר בה."
- "מתקשר בה?"
- "כן, מילים מתקשרות, כמו נפטר, התאלמן או התאבד."
- "התאבדות לא נקראת."
- "למה?"
- "כי זה כמו להגיד שאנחנו כל הזמן שומעים את המילה שמש
בביטויים כמו יום יפה או בוקר טוב."
- "בוקר טוב לא נקרא."
- "למה?"
- "כי את תמיד אומרת בוקר טוב, גם אם הוא לא טוב. אבל כשאת
אומרת שאת הולכת להתאבד זה רק אם את באמת מרגישה רע ולא
במזויפות." הוא חייך אלי חיוך מנצח.
- "טוב, שמע אין לי כוח להתווכח."
- "כן. מה את יוצאת?"
- "אתה לא בא?"
- "לא אף פעם לא חיבבתי את גיל."
- "אבל אתה בא אחר כך להלוויה של רווית?"
- "כן, היא דווקא הייתה בסדר, פשוט גיל תמיד היה כזה נודניק."
- "טוב, אז אם תבוא אז אל תישכח לקחת מעיל."
- "איזה קו מגיע לבית הקברות?"
- "18."
- "תיזהרי."
הנהנתי ויצאתי.
"מקווה שתצוץ השמש" שמעתי אותו ממלמל מבעד לדלת הסגורה.