הלכתי למשתלה,
וקניתי זרעים,
על העטיפה הייתה,
תמונה של עץ תפוחים.
עץ יפה, בלי פגם.

חפרתי באדמה,
ושתלתי אותם.

כל יום השקתי את האילן הקטן
שהחל לצמוח.

הצבתי מוטות שיתמכו באילן שלי,
כיוונתי אותו והתעקשתי שלא יסטה,
אפילו לא סנטימטר מהתוכנית שלי.

זה יהיה העץ שלי, שכל השכנים יראו מהחצר שלי,
שאני אוכל להגיד "את זה אני גידלתי בעצמי".

את הפרות של העץ אני אתן לשכנה שלי,
והיא תרכיב את שיניה התותבות בשביל לנגוס בהם.

ואני אוכל להגיד "זה העץ שלי", "אותו אני גידלתי בעצמי"

ושבוע אחד שיצאתי למילואים, חזרתי למצוא מוטות עקומים,
כנראה שבזמן השירות הקצר, צמח לו ענף לא צפוי, לא מוכר.
אז מהר רצתי אל המחסן, הבאתי מזמרה גדולה וחתכתי אותו, העץ שלי
יגדל פה מושלם.
והנה הענף שצמח, שכב על האדמה ונשכח.
העפתי מבט עמוק בחתך- צילקתי את העץ.

אז כרתי אותו.